בעבר טענו היסטוריונים שבירת האימפריה העות'מאנית עברה מן העיר בורסה לאדירנה (אדריאנופל הביזנטית), ולבסוף, ב-1453, לקונסטנטינופל שהיא גם איסטנבול. על פניו, סיפור פשוט וברור. התבוננות מעמיקה מראה תמונה מורכבת יותר, הרומזת על מציאות שונה מימינו: עלייתה של עיר אחת לתפקיד עיר הבירה והחלפתה על ידי עיר אחרת היו תהליכים ארוכי-טווח, עם חפיפה של שתי ערים ולפעמים אף יותר בתפקיד זה. כל עיר כזו גם שמרה על מידה של "בירתיות" ויוקרה מיוחדת. בימינו, המושג "עיר בירה" מתאר עיר אחת במדינת לאום. אבל לא תמיד היה כך בעבר - ולא רק אצל העות'מאנים. ההתבוננות באדירנה גם חושפת בפנינו תמונה של בירה נודדת. יחד עם הסולטן, שריו ומפקדיו, ענייני המדינה לא התנהלו במקום קבוע אלא במקום מושבו בכל רגע נתון, בין אם זה היה בארמון בעיר או באוהלו, בין אם בחזית מול אויב ובין אם בסיבוב ביקורת של מבצרים וערים עות'מאניות או בעת מסע צייד. במחצית הראשונה של המאה ה-15, המבנה הניהולי של האימפריה היה עדיין בשלבי התגבשות. במציאות זו, מפקדי צבא לקחו חלק מרכזי בניהול המחוזות, ואנשי דת לפעמים שימשו גם כמפקדים וגם כסגל מנהלי. מספרם בסה"כ היה מספיק קטן כך שרובם נלוו לסולטן לאן שהלך ולא היו משרדים קבועים לכל אגף. לכן, אדירנה שימשה רק בעונות מסוימות כבית לסולטן וכבירה במלוא מובן המילה. אוכלוסיית אדירנה מונה כיום כ-150,000 בני אדם, כמעט כולם מוסלמים. בשנות ה-20 של המאה ה-19, מספר התושבים עמד על מספר דומה, אך רק כ-60% מהם היו מוסלמים; שאר התושבים היו אז נוצרים ויהודים. האוכלוסייה המוסלמית הגיעה לאדירנה עם הכיבוש העות'מאני של העיר בסביבות 1370. התושבים אז כללו נוצרים אורתודוקסים, יהודים וקראים. לאחר הכיבוש, השטח המיושב של העיר התרחב אל מעבר לחומותיה הרומאנו-ביזנטיות. נבנו שווקים סגורים ואכסניות, מרכזי פולחן של מסגדים קהילתיים גדולים, בתי ספר ובתי מרחץ, ורחוק יותר מן העיר הישנה נבנו גם שכונות מגורים הממוקמות כל אחת סביב מסגד שכונתי. יחד עם האימפריה כולה צמחה העיר וצברה עושר, עד שבמחצית הראשונה של המאה ה-15 אספה לעצמה גם תפקידים שהיו שייכים עד אז לעיר בורסה, בצפון מערב אנטוליה: במה לדיפלומטיה ממזרח ומערב ולחגיגות כמו ברית מילה של הנסיכים ואירוסין של הנסיכות. משפחתו של הסולטן לא תמיד גרה באדירנה, אלה בעיר דידימוטיקון, כ-50 ק"מ דרומה על נהר המריץ, כיום עיר ביוון. עיר זו כללה גם גבעה גבוהה ומבוצרת, בטוחה יותר למשפחתו של הסולטן ולאוצר המדינה. שתי הערים ביחד סיפקו לעות'מאנים את המרחבים הנדרשים. בינתיים, בורסה המשיכה לשמש את הסולטנים כמקום קבורה לבני המשפחה העות'מאנית ועל ידי כך שמרה לעצמה סוג של קדושה וייחודיות שלא חלקה עם אדירנה ועליהן לא ויתרה עד לכיבוש קונסטנטינופל. הסולטן מחמד ה-2 (הכובש) ארגן את מסעו לכיבוש קונסטנטינופל הביזנטית מאדירנה בשנת 1453. הוא והסולטנים שבאו אחריו פיתחו את איסטנבול העות'מאנית בעזרת בנות המשפחה האימפריאלית ווזירים עות'מאניים, עד שחזרה להיות מטרופולין ענק. למרות זאת, בני המשפחה העות'מאנית ומקורביהם ערכו לעתים קרובות נסיעה בת 240 קילומטר לאדירנה, ליהנות מיערות צייד ולבלות שם את החורף. רק בעקבות מרד בשנת 1703 חזר הסולטן לשבת באיסטנבול באופן קבוע. מטרת מחקר זה הייתה להבין איך הפכה אדירנה לבירה עות'מאנית. בינתיים, המחקר גילה מציאות לא צפויה, השולחת אותנו חזרה למקורות הכתובים ומחייבת אותנו לבחון מחדש את בירות העות'מאנים, וגם את שלנו היום. גם בימינו ניתן לשאול מה בדיוק הופך עיר לבירה, ומה קורה שם בפועל, מעבר להצהרת הכותרת. הסיפור המורכב יותר שאני יכולה לספר כעת על אדירנה נותן לנו דוגמה מאלפת לכך שקשה להבין חברות אנושיות על בסיס מקורות חלקיים, הן בעבר והן בהווה. תמיד כדאי לחשוד בסיפור הפשוט.