נקודת המוצא של מחקרי היא בחינת הספרות המיסטית הקדומה באסלאם (שראשיתו במאה השביעית לספירה), ספרות שנכתבה בערבית בין סוף המאה השמינית למאה העשירית, לפני שהמיסטיקה המוסלמית נודעה בשם הכולל "צוּפיות". מתקופה זו הגיעו לידינו מספר לא מבוטל של חיבורים בערבית שנכתבו על-ידי מיסטיקנים מאזורים שונים של העולם המוסלמי, למשל אל-מֻחאסִבִּי, אל-חַכִּים אל-תִרְמִדִ'י, אַבּוּ סַעִיד אל-חִ'ראז, אל-גֻ'ניד ועוד. חיבורים עצמאיים אלו קודמים לסוגה הספרותית של קומפילציות צוּפיות, שעליהן מסתמכים רוב המחקרים הנוגעים למיסטיקה המוסלמית. מחיבורים אלו ניתן ללמוד על עיסוק ממוקד ב"פסיכולוגיה מיסטית" – בהבנת המבנה הנפשי-פנימי של האדם, שבאמצעות עידונו ופיתוחו על-ידי פרקטיקות שונות ניתן להרחיב את תחומי תפיסת האל והעולם ולהגיע לקרבת האל ואולי גם לאיחוד מיסטי עמו. תהליכים אלו מביאים בהכרח גם לפיתוחה של אתיקה מיסטית שעניינה היחסים בין האדם לזולת. במהלך המחקר התברר והתגבש הקורפוס הקדום של המיסטיקה המוסלמית. מקורפוס זה מתחוורים מספר עניינים: התגבשותה של תורת "ידידי האל" (האַוְלִיַאא', הלא הם הקדושים או הצדיקים בשיטות מיסטיות אחרות); התחלת פיתוחה של טרמינולוגיה מיוחדת המשלימה את זו של ענפים אחרים באסלאם, כגון השַרִיעַה (מערכת החוק המוסלמי), החַדִית' (אוסף ההלכות והמסורות על מוחמד ודרך חייו), היסטוריה, פרשנות הקוראן והכַּלַאם (הענף בתיאולוגיה המבקש להצדיק את האמונה באל ואת מצוות האסלאם באופן רציונלי); המאמץ המודע להראות כי החיים במרחב המיסטי שלובים בחיי הדת במרחב האורתודוכסי וכי בין שני המרחבים קיימת זיקה שאינה ניתנת לניתוק; ההכרה כי חיים מיסטיים שלובים בחיים אתיים וכי הקרבה לאל מעוררת חמלה וחיבה למוסלמים ולכלל בני האדם. אחת ממסקנות המחקר, העומדת בניגוד לתפיסות מקובלות בחקר האסלאם הקדום והמיסטיקה המוסלמית, היא היחס בין אסקטיות (פרישות, סגפנות – בערבית זֻהְד) לבין מיסטיקה (בערבית תַצַוֻף). בניגוד לתפיסה המקובלת, הרואה קו של התפתחות היסטורית בין אסקטיות למיסטיקה, הסתבר לי שהיחס אינו בין מוקדם למאוחר, אלא בין טמפרמנטים שונים בו-זמניים של חיי דת: מחמירים ונוקשים מצד זה מול מופנמים ומעמיקים מהצד האחר. שני הטמפרמנטים הללו באים לידי ביטוי בזרמים מקבילים או משולבים, שהתקיימו ועדיין מתקיימים זה לצד זה, לאו דווקא מתוך התפתחות היסטורית-ליניארית. מסקנה נוספת, שאף היא שונה מהמקובל היום בחקר האסלאם בכלל והמיסטיקה המוסלמית בפרט, היא הזיקה בין אלמנטים שונים במיסטיקה המוסלמית הקדומה לבין התרבויות העשירות של שלהי העת העתיקה, בעיקר בגוונים המיסטיים שלהן. מוטיבים, דימויים, תפיסות עולם ומושגים שונים מצאו את דרכם משלהי העת העתיקה לדמיון המיסטי של מיסטיקנים מוסלמים. מחקרי מחזק את ההנחה שאין מדובר בהשפעה ממוקדת של תרבות דתית זו או אחרת, אלא על המשכיות מעניינת ומפרה שאין להתעלם ממנה של משקעים מתרבויות שקדמו לאסלאם, בעיקר ממקורות פרסיים, גנוסטיים, יהודיים והלניסטיים.