האסלאם הוא דתם של רוב האזרחים הערבים בישראל. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אחוז המוסלמים בסוף שנת 2012 מנה 80% מכלל האוכלוסייה הערבית בישראל (כ- 1.388 מתוך 1.623 מיליון נפש). בארבעת העשורים האחרונים, ובעיקר החל מסוף שנות השבעים של המאה העשרים, האסלאם הפך לגורם חשוב בזהות הפוליטית, החברתית והתרבותית של המיעוט המוסלמי בישראל, ומספרם של אלה המגדירים את זהותם בראש ובראשונה ביחס להשתייכותם הדתית גדל בהתמדה. הדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בעלייה דרמטית במספר העמותות הדתיות, מוסדות לפסיקה הלכתית כגון המועצה האסלאמית לפסיקה הלכתית בנצרת, מסגדים, מרכזי תרבות דתיים, קייטנות, בתי ספר ללימוד הקוראן ואף מוסדות אקדמיים דתיים, דוגמת אל-קאסמי בבאקה אל-גרבייה ומכללת הדעוה ללימודים אסלאמיים באום אל פאחם. מקצת מגופים קהילתיים אלה הוקמו ביוזמתה של התנועה האסלאמית, שאף שלחה זרועות אל הפוליטיקה המקומית והפרלמנטרית והפכה תוך זמן קצר לשחקן מפתח בחברה הערבית בישראל. התחזקות מגמות דתיות אלו באה לאחר תקופה של רפיון בקשר בין המיעוט המוסלמי בישראל לבין דתו בעקבות הקמתה של המדינה בשנת 1948. רפיון זה נמשך עד שנות השישים המאוחרות עם ביטול הממשל הצבאי אשר הטילה מדינת ישראל על המיעוט הערבי בתוכה. דומה אפוא כי קיימות שלוש תקופות משנה היסטוריות כרונולוגיות חשובות בתולדות האסלאם בישראל: הראשונה מתייחסת לאסלאם בפלסטין המנדטורית ערב הקמת המדינה; השנייה מתחילה עם הכרזת המדינה והטלת הממשל הצבאי ב- 1948 שנמשכה עד סיום המשטר הצבאי ב-1966 ומלחמת 1967; ולבסוף תקופה שנודעה בספרות המחקר כהתעוררות אסלאמית (צחוה), שהתבטאה בהתחזקות מגמות דתיות בעיקר החל משנות השבעים של המאה הקודמת ועד ימינו. מטרתו של מחקר זה הייתה לבחון את התחזקות המגמות הדתיות ואת השפעתן על חיי החברה והתרבות של המיעוט המוסלמי בישראל בארבעת העשורים האחרונים. שאלות מחקר מרכזיות שנדונו: מהו אסלאם בישראל? באיזו מידה תרם האסלאם לעיצוב חייהם של המוסלמים בישראל? על מנת לענות על שאלות אלה ואחרות הנגזרות מהן אימץ המחקר מתודולוגיה משולבת של שיטות איכותניות ואמפיריות – ראיונות, טקסטים ושאלונים – תוך ניתוח עומק של מקורות טקסטואליים ואמפיריים, בניסיון להעמיק את הבנת האסלאם בישראל בשתי הרמות – התיאורטית והפרקטית. מסקנותיו העיקריות של המחקר מאששות את ההשערות הראשוניות לפיהן לאסלאם בישראל אין זהות ייחודית המבדילה אותה מהאסלאם במזרח התיכון. הדבר נובע משתי סיבות עיקריות הקשורות זו בזו. ראשית, המיעוט המוסלמי בישראל איננו מתייחס לעצמו כמיעוט אלא כחלק אינטגרלי של המרחב הערבי והמוסלמי במזרח התיכון ומעבר לו והוא משמר אינטראקציה מתמדת עם מרחב זה. מכאן, הוא לא רואה צורך להתאים את זהותו הדתית למרחב הסוציו-תרבותי ופוליטי המיידי של הרוב היהודי הישראלי. שנית, המיעוט המוסלמי בישראל רואה את עצמו כמיעוט ילידי שחי בארץ עם מקומות מוסלמיים קדושים. המחקר גם מלמד בבירור על השפעה של ההתעוררות האסלאמית על זהותם החברתית והתרבותית של המוסלמים בישראל. מרבית הציבור המוסלמי רואה באסלאם מרכיב החשוב בזהות. באשר ליחסים בין המיעוט המוסלמי בארץ לממסד ולחברה הישראלית, נראה כי גם הם הושפעו מהתחזקות המגמות הדתיות של האוכלוסייה המוסלמית בישראל. מחקר זה הראה כי המיעוט המוסלמי פתוח באופן כללי כלפי הרוב היהודי, באופן שבא לידי ביטוי באינטראקציה בין משתתפי הסקר לבין הציבור היהודי בחיי השגרה כמו גם בשליטתם בשפה העברית (85.1%). יותר מ-70% מהמשיבים טוענים כי הם נוהגים להיפגש לעתים קרובות או באופן קבוע עם יהודים-ישראלים. כמו כן, נמצא כי לאחוז גדול של המשתתפים (63.9%) יש חברים יהודים. במילים אחרות, כמעט שני שליש מהמוסלמים מצהירים על חברים יהודים.