המחקר שלנו בחן תחרויות אסטרטגיות, כמו אלו שאנו רואים לעתים בעולם העסקים או בזירה הפוליטית והמדינית, תוך שימוש בכלים מתורת המשחקים. התמקדנו בסוג מסוים של תחרויות: מקרים שבהם המשתתפים אינם יכולים לשתף פעולה זה עם זה ולהגיע להסכמה, והמידע שיש לצדדים השונים אינו זהה בהכרח. המטרה שלנו הייתה לזהות את הפעולות שעל המשתתפים בתחרות לנקוט בהן כדי להגיע למצב האופטימלי מבחינתם בהינתן הפעולות של יריביהם. בנוסף, בהינתן מספר תחרויות שונות, ניסינו לזהות איזו מהן תהיה עדיפה מבחינת מתכנן התחרות בהנחה שההתנהגות של המשתתפים היא אופטימלית. חלק אחד של המחקר עסק בתחרויות המכונות "המנצח לוקח הכל", שבהן הזוכה בפרס הוא המשתתף שמשקיע את המאמץ הגבוהה ביותר. משתתפים שהפסידו בתחרות משלמים על כך מחיר: הם מקבלים תשלום שלילי ששווה ערך למאמץ שהם השקיעו לשווא. מנגד, גם מי שזכו בפרס משלמים מחיר: התשלום שניתן למשתתף שזכה בתחרות מחושב לפי השווי של הפרס שקיבל בניכוי המאמץ שהוא השקיע בתחרות. מקרה חשוב שבו דנו ביתר פירוט נוגע למצב שבו לאחד המשתתפים יש יתרון במידע שאליו הוא חשוף בהשוואה לאחרים. גם בחנו מצבים שבהם למשתתפים יש מגבלות תקציב, ומקרים אחרים שבהם לשחקנים יש את כל המידע שניתן לדעת על התחרות. חלקו השני של המחקר עסק בתחרויות מסוג טלוק (Tullock). בתחרות מסוג זה, הסיכוי של משתתף מסוים לזכות בפרס הוא תוצר של מידת המאמץ שלו בהשוואה למאמץ הכולל של כל המשתתפים בתחרות. אנו דנו בתחרות זו כאשר המידע של המשתתפים על מאפייני התחרות הוא אסימטרי, כלומר לצד אחד יש יותר מידע מצד אחר. הראנו שבתחרות מסוג זה למתמודד שחשוף ליותר מידע יש באופן פרדוקסלי סיכוי קטן יותר לנצח בתחרות אבל מצד שני הרווח הצפוי לו תמיד גדול מזה של יריבו.