מחקר בגובה העיניים
מחקר בגובה העיניים
עובדות ומספרים


ללמוד כיצד למנוע התעוררות נגיפים
המחקר שלנו התמקד בנגיף הגורם למחלה הכואבת והנפוצה שלבקת חוגרת, שאין לה טיפול יעיל כיום. הצלחנו להרדים ולעורר את הנגיף כרצוננו - יכולת שעשויה לאפשר פיתוח של טיפולים חדשים
תאי גזע הם מאגר של תאים צעירים ולא מפותחים המסוגלים להתמיין ולהתפתח לכל סוגי התאים הבודדים בגוף שלנו - כגון תאי שריר או תאי דם. תאי הגזע משמשים מקור מתמשך להתחדשות התאים בגוף. לתאי גזע עובריים - שמקורם מעובר מוקדם ולא מאדם בוגר - יש יכולת כמעט בלתי מוגבלת לחידוש עצמי וליצירה של כל תאי הגוף. גילוי תאים אלה הוביל לתקווה שהם יהיו מקור בלתי נדלה לתאים שיכולו לשמש בטיפולים שונים למחלות ונזקי גוף. עד הגשמת החלום הזה, לתאים בוגרים המתפתחים מתאי גזע עובריים יש יישומים רפואיים חשובים אחרים. בפרויקט שלנו השתמשנו בתאי עצב אנושיים ממקור עוברי בשני מחקרים קדם-קליניים: גידול שלוחות תאי עצב אחרי שנגרם להם נזק וחקר הנגיף וריצלה זוסטר (VZV) הגורם למחלה הכואבת והנפוצה שלבקת חוגרת. עיקר עבודתנו הייתה בחקר נגיף ה-VZV. נגיף ה-VZV מדביק את רוב האוכלוסייה וגורם למחלת הילדים אבעבועות רוח. הנגיף נכנס לתאי עצב האחראים על תחושה ונשאר שם כשהוא רדום למשך עשורים. בקרב כשליש מהאנשים שחלו במחלה, הגורם היה נגיף רדום שהתעורר וגרם לשלבקת חוגרת. מחלה זו יכולה לגרום לכאבי תופת, ולעיתים קרובות מלווה בסיבוכים נוירולוגיים וכאב מתמשך. החיסון המקורי נגד שלבקת הקנה הגנה רק ב-50% מהמחוסנים, אבל היום יש חיסון חדש, שעדיין לא הגיע לארץ, שמקנה הגנה יותר טובה. מכיוון שאין כיום טיפול מספק למחלה, קיים צורך רב להבין איך הנגיף נשאר רדום במערכת העצבים ואיך הוא מתעורר. כמעט אין מידע בנושא, מכיוון שהנגיף מדביק באופן רדום רק תאי עצב אנושיים, ולכן אי אפשר לחקור אותו באמצעות עכברים וחיות אחרות. בעבודה שלנו יצרנו תרבית לחקר הדבקת תאי עצב אנושיים על ידי VZV. השתמשנו בנגיפים ש״זוהרים בחושך״ באופן המאפשר מעקב אחרי ההדבקה בתרביות חיות. בצורה זו הדגמנו לראשונה תנועה של הנגיף בשלוחות הארוכות של תאי העצב, המסבירה את אופן הגעתו למערכת העצבים; תהליך זה היה בבחינת היפותזה בלבד עד כה. בנוסף, השווינו גנים הנמצאים בתאי עצב עם גנים בתאי עור שהודבקו על ידי הנגיף באופן פעיל. מצאנו שרק בתאי העור נמצאים גנים המעורבים בהמתה עצמית של התאים. מחקר אחר שלנו גילה שתאי עצב יכולים להידבק ב-VZV ובנגיף ההרפס בו זמנית. יתר על כן, שחזרנו בתרבית הדבקה רדומה את התעוררותו של נגיף VZV. אנחנו יכולים להעיר מחדש את הנגיף כרצוננו, ולראות זאת בתרביות חיות. למערכת החדשנית הזאת פוטנציאל רב לגילוי מידע חשוב שייתן לנו כלים להילחם במחלת השלבקת הכואבת. כך למשל, אחרי שנבין איך הנגיף נשאר רדום בתא אולי נוכל לפתח טיפול שמונע ממנו להתעורר ולגרום למחלה.