הסנט-שאפֶּל היא כנסייה גותית שנבנתה בפריז באמצע המאה ה-13. המחקר שלי ביקש לענות על מספר שאלות: כיצד הובנה הסנט-שאפֶּל - כרעיון, כמקום פולחן, כמושא להערצה דתית ולאומית - על ידי הקהילות השונות שחיברו ליטורגיה לטקסים הייחודיים לה? כיצד מזמורים כנסייתיים הפכו להיות הכלים היעילים ביותר להפצת רעיונות על אודות שררה, מלוכה, ביאת המשיח, מרכזיותה של פריז לעולם הנוצרי? המחקר שלי בוחן מוזיקה וליטורגיה כסוג של יחסי ציבור, ובמרכזו התפיסה שהליטורגיה בימי הביניים היוותה את הדבר הקרוב ביותר לתקשורת המונים כפי שאנחנו מבינים אותה היום, מאות רבות לפני שאוריינות הייתה נחלתם של ציבורים רבים, לפני המצאת הדפוס, החשמל ואמצעי ההקלטה השונים. כוחה וייחודה של הליטורגיה שאני בוחן במחקר באו לה דווקא מכיוון שתפוצתה הייתה מוגבלת למדי, למרות שנושאה היה אוניברסלי מבחינה תיאולוגית נוצרית. ליטורגיה זו חוברה עבור כנסיית הסנט-שאפֶּל, כנסייה פרטית במתחם המגורים של מלכי צרפת בפריז, שהוקמה במיוחד על מנת לשכן שרידים קדושים של הפסיון של ישו. באמצעות טקסט ומוזיקה, נרקמה לה תוכנית שאפתנית להאדרת ממלכת צרפת והעומדים בראשה, כזו המבוססת על סולידריות טקסית המעוגנת בהיותה של הליטורגיה מכשיר רב-עוצמה להעברת מסרים.