כחצי מאוכלוסיית העולם מתגוררת כיום ביישובים עירוניים. מגמה זו הולכת וגוברת בעוד הערים עצמן הולכות ומצטופפות. הצפיפות העירונית הינה עובדה המחייבת פיתוח כלים מושכלים שיאפשרו להבין ולנבא את התגובה החושית והרגשית של בני אדם לסביבה הבנויה שלהם ויהוו תמיכה לתהליכי שכלול, שיפור ופיתוח של הסביבות העירוניות לעתיד. הנושא רלוונטי לאיכות חייהם של תושבים הדרים כיום במרחב העירוני ובעיקר לתכנון עתידי של ערים על מנת שניתן יהיה לצפות את ההשפעה של צורות שונות של תכנון על תושבים עתידיים. המחקר התבסס על מחקר קודם שלי שבו הוכחתי כי ככל שאדם רואה מרחב פתוח ורחב יותר בעל נפח גדול יותר, כך הוא מרגיש פחות צפיפות. ידוע גם כי מה שנצפה, ולא רק כמה מרחב נצפה, משפיע על תחושת הצפיפות: אם אדם רואה לנגד עיניו נוף אסתטי שמועדף עליו, תחושת הצפיפות שהוא חווה יורדת, ומנגד אם הנוף נתפס על ידו במונחים שליליים – למשל אם מדובר בסביבה מוזנחת או מזוהמת – תחושת הצפיפות עשויה לגדול. במסגרת המחקר הנוכחי פיתחתי שני מודלים המודדים את המרחב הנצפה מנקודות תצפית מוגדרות. אחד המודלים מחשב את הנפח של המרחב הנצפה ביחידות של ווקסולים (voxels) – פיקסלים תלת-ממדיים. המודל השני מבוסס על זיהוי קווי הראיה הנמתחים מעין הצופה אל המרחב התלת-ממדי שסביבו; המודל מודד את סכום קווי הראייה מנקודות מוגדרות בתוך מבנה או בין בניינים. בשני המודלים ישנה התחשבות לא רק בהיקף המרחב הנצפה אלא גם בסוג ובאיכות הנוף הנשקף ממנו. במובן זה המודלים משלבים בין היבטים כמותניים ואיכותניים. בעבודת המשך הושם דגש על שכלול המודלים הללו והנגשתם לשימוש בתהליכי תכנון ועיצוב עבור אדריכלים, מתכננים או כל משתמש שעשוי למצוא בהם עניין. לשני המודלים יש פוטנציאל הן ככלים מחקריים והן ככלים שיוכלו לתרום רבות בתהליכי עיצוב ותכנון עירוני עתידי. המודלים נבדקו ואוששו בניסויים אמפיריים בשילוב נסיינים רבים. במסגרת אחד מהניסויים, בסביבה המציאותית, שאלנו כמאה נסיינים באשר לתחושת הצפיפות בחדרים השונים בדירתם, ובחנו את ההתאמה בין הדיווחים שלהם לבין הנפח שנמדד במבט מחלונות דירתם החוצה. מצאנו כי ככל שגדל הנפח שנמדד מחלונות דירות המשתתפים, כך ירדה רמת הצפיפות שהם חוו. בניסויי המשך המודלים אוששו בניסויים מבוקרים במעבדת ויזואליזציה שבה הנסיינים נטמעו בסביבות וירטואליות. תוצאות הניסויים מחזקות את ההשערה כי יש קשר חזק בין הנפח הנצפה ותחושת הצפיפות, ובמקביל הן מאששות את המודל הממוחשב.