נשים רבות צריכות ליטול תרופות בהיריון, לעתים באופן קבוע בשל מחלות כגון סוכרת, יתר לחץ דם ואפילפסיה. ידוע כי תרופות מעטות עלולות להשפיע לרעה על העובר, לפגוע בהתפתחותו ולגרום למומים מולדים. עד היום, רוב המחקרים שעסקו בנושא התמקדו בהשפעתן הישירה עליו (למשל עיכוב חלבונים שחיוניים להתפתחותו). מחקרנו גילה מנגנון שדרכו תרופות עלולות להזיק לעובר בעקיפין, כאשר הן פוגעות בהעברת החומרים שחיוניים להתפתחותו דרך השליה. השליה היא האיבר שמחבר בין כלי הדם של האם לבין אלו של העובר ודרכה מתבצע חילוף החומרים בין דם האם לדם העובר, ומועברים לו חמצן, רכיבים תזונתיים וחומרים חיוניים נוספים. התמקדנו בחמש תרופות לאפילפסיה, שידוע כי חלקן עלולות להזיק לעובר. בתחילה החדרנו אותן לשורת תאים שמקורם בשליה אנושית במשך כחמישה ימים. מצאנו כי כל אחת מהתרופות השפיעה על ביטוי חלבוני נשא בתאי השליה, שתפקידם להעביר לרקמות העובר מומסים חיוניים. למשל, חלק מהתרופות הפחיתו את הביטוי של חלבון הנשא של חומצה פולית (Reduced Folate Carrier) - ויטמין מקבוצת B אשר חיוני לבניית הדנ"א (החומר התורשתי בתא) ולבניית תאי הגוף, אשר מפחית את הסיכון להתפתחות מומים במערכות הגוף של העובר, ובעיקר מערכת העצבים המרכזית. בנוסף, חלק מהתרופות הפחיתו את הביטוי של L-type Amino Acid Transporter - חלבון נשא להורמוני בלוטת התריס (התירואיד), אשר חיוניים להתפתחותו הגופנית והשכלית של העובר; בין היתר הם מסייעים לתפקוד התקין של המוח, הלב והשרירים. אחת התרופות האנטי-אפילפטיות העיקריות שבחנו, גם בשליות אנושיות וגם בכאלו של עכברות, היא חומצה ולפרואית. ידוע זה מכבר שתרופה זו מגבירה את הסיכון למומים מולדים, ערכי איי-קיו נמוכים ואוטיזם. ב-2017 אף הוגשה בצרפת תביעה גדולה נגד יצרני התרופה בשל פגיעה ב-4,100 יילודים. לכן רשויות הבריאות בארץ ובעולם מנסות לצמצם ככל הניתן את השימוש בה בהיריון, אך לעתים היא היחידה שמאפשרת לאזן את האפילפסיה ולשלוט בפרכוסים שעלולים לסכן את האם והעובר. לאחר שנתנו לעכברות חומצה ולפרואית, ראינו כי לאחר כמה ימים היא הפחיתה את הביטוי של החלבון הנשא להורמוני בלוטת התריס בשליה. החדרנו חומצה ולפרואית גם לשליות אנושיות שהתקבלו בלידה, ולהפתעתנו ראינו כי לאחר שלוש שעות בלבד (משך הזמן שבו ניתן להניח שרקמת השליה עדיין מתפקדת מחוץ לגוף), הביטוי של הנשא לכולין (חומר חשוב להתפתחות מערכת העצבים של העובר) ירד משמעותית, ועלה הביטוי של הנשא למוליך העצבי סרוטונין (דבר שעלול להוביל לעודף שלו במוח העובר ולגרום לבעיות נוירולוגיות שונות). בנוסף, הראינו בפעם הראשונה שחומצה ולפרואית פוגעת בחלבונים בתאי השליה שאחראים לוויסות הביטוי של גנים רבים. ממצאים אלו מספקים הסבר אפשרי נוסף לאופן שבו תרופות עלולות לפגוע בהתפתחות העובר. בנוסף, הם מעידים על הצורך לבחון טיפולים שימנעו את הפגיעה הזאת בהריון כאשר התרופות הללו ניטלות (בלית ברירה). למשל, דרכי מתן שיגבירו העברת חומרים חיוניים לעובר דרך השליה.