הצורך בהעברת מידע בין מקומות שונים עולה בקצב אקספוננציאלי יחד עם צמיחת טכנולוגיית המחשוב המתקדמת ועם גידול השימוש באינטרנט. הנושא העיקרי בנטל התקשורת לטווח בינוני וארוך - החל ממספר קילומטרים והלאה - הוא הסיב האופטי. עם כניסתו של הסיב האופטי לשימוש מסיבי בתחילת שנות התשעים, טכנולוגיית התקשורת האופטית ידעה לספק את הסחורה ולאפשר הכפלה של קצב שידור המידע כל שנה עד שנה וחצי. בשנים האחרונות נראה שמגמה זו משתנה היות שרוחב הסרט הזמין בסיב האופטי עצמו מתקרב לידי מיצוי. אחד הפתרונות המבטיחים ביותר להבטחת המשך הצמיחה הוא השימוש בסיבים מרובי אופנים, אשר כל אחד מאופניהם משמש כערוץ תקשורת. הכוונה היא לייצר מצב שזהה לשימוש בהרבה סיבים במקביל, אך באינטגרציה טובה יותר שמצמצמת עלויות ומאפשרת את המשך הצמיחה בקצב שידור המידע. מערכות כאלו נקראות מערכות סיבים מרובבות מרחבית, והאתגר העיקרי בהן הוא ביצוע הריבוב המרחבי - שליחה בו-זמנית של אותות ממקורות שונים בערוץ תקשורת אחד - באופן אופטימלי, תוך הימנעות מירידת הביצועים כתוצאה מהפרעות הדדיות בשידור המידע. המחקר הנוכחי התרכז בסוגיות שתוארו לעיל. בראשיתו, המחקר התרכז במידול נכון של תופעות ההתפשטות הפיזיקליות בתוך סיבים מרובי אופנים, ובניית שיטה שתאפשר לנתח תופעות אלו באופן מועיל. בהמשך נעשה שימוש בממצאים כדי לפתח גישות למימוש תקשורת יעילה תחת המגבלות הפיזיקליות של ערוצים מן הסוג המדובר. המחקר זכה לתשומת לב רבה בקהילייה המדעית.