העולם החזותי שלנו מורכב מאובייקטים רבים המשתלבים ברקעים שונים. אחת המשימות החשובות בחקר הראייה היא להבין כיצד המוח מעבד את המידע החזותי והאופן שבו המוח מבצע החלטות הקובעות מהם האובייקטים המעניינים וכיצד ניתן להפריד בינם לבין הרקע. תיאוריות בתחום זה עדיין נמצאות בשלבי מחקר ופיתוח. קביעת הגבולות המפרידים בין האובייקטים לרקע היא שלב קריטי בתהליך הפרדת האובייקטים מהרקע שלהם. תהליך ההבחנה של אובייקטים מהרקע כרוך באיחוד של חלקי התמונה השונים השייכים לאותו אובייקט, דבר שמוביל לתחושה שהאובייקטים הינם בולטים יותר. אובייקטים מושכים את תשומת הלב ונותרים בזיכרון שלנו, ואילו מהרקע אנו מתעלמים ושוכחים. עם זאת, תפיסת הראייה של חפצים מושפעת באופן דרמטי מהעובדה אם האובייקט מופיע בין אובייקטים אחרים. השפעות מסוג זה מכונות מיסוך או צפיפות. בדרך כלל קל לראות אובייקט בודד, אבל הוא הופך לבלתי נראה או קשה לזיהוי כאשר הוא מופיע ברקע צפוף. נכון לעכשיו יש תיאוריות רבות המנסות להסביר מיסוך וצפיפות, אולם הן עדיין אינן בשלות ועדיין לא ברור אם מנגנוני המיסוך והצפיפות קשורים זה לזה. המחקר שלנו מציע כי בתהליך האיחוד של האובייקטים מעורבות אינטראקציות בין תאי העצב המהוות בסיס חיוני לתהליך ההבחנה בין אובייקטים השונים בשדה הראייה. התיאוריה שלנו רואה באינטראקציות בין תאי העצב תהליך רב-ממדי הכולל משובים בין אזורים חזותיים שונים במוח. לפי הערכותינו, תאי העצב מחוברים ביניהם בקשרים שגורמים להם להגיב בצורה חזקה יותר לקווי מתאר שיוצרים קווים חלקים ומתמשכים. מידע זה מאפשר למוח להגדיל את הבולטות של קווי המתאר יחסית לרקע ולקבל את ההחלטה הנכונה באשר לשאלה מהם האובייקטים ומהו הרקע. הניסויים שערכנו במחקר זה נועדו לחקור את הדינמיקה, התפתחות והפלסטיות של האינטראקציות העצביות המשתתפות בתהליך עיבוד קווי המתאר במקומות שונים של שדה הראייה וכן לאפיינם בגילאים שונים (ילדים, מבוגרים). התוצאות אפשרו לנו לפתח תיאוריה המצביעה על כך שהשפעות של מיסוך וצפיפות חזותיים קשורות לגודל השטח החזותי שכל תא עצב מעבד בשדה הראייה. ככל שהשטח החזותי שכל תא עצב מעבד קטן יותר, כך קטנה השפעת המיסוך והצפיפות. גודל זה משתנה עם תקופת ההתפתחות, משתנה עם הגיל וגם על ידי אימון חזותי מתאים, כך ששינויים אלו יכולים להסביר את ההבדל בין ההשפעות של תהליכי הצפיפות ומיסוך בגילאים שונים. התיאוריה שלנו עשויה לגשר על הפער בין התיאוריות השונות של איחוד, מיסוך, וצפיפות, ובכך לקשור בין תחומים של זמן ומרחב.