מה אם בעיות בתפקוד המוח – כגון התקפים אפילפטיים או פגיעות הכרתיות ורגשיות – קשורות למחלות וסיבוכים בכלי דם, ובפרט פגיעה במחסום הדם-מוח, שאחראי על סינון הדם המגיע מהגוף בכניסתו למערכת העצבים? בעקבות תצפיות בחולים, המחקר שלנו התחיל עם השערה זו. שאלנו האם פגיעה בתפקוד כלי הדם המוחיים גוררת רצף של שינויים מולקולריים, מבניים ופונקציונליים בתוך המוח, שבסופו של דבר מובילים לבעיות בתפקודו. ואכן במחקר שלנו הראנו שכאשר מחסום הדם-מוח נפרץ, חלבון מסוים בשם אלבומין שמצוי בדם ובאופן תקין אינו נמצא במוח, מוצא דרכו לרקמת המוח. חלבון זה נקשר לחלבונים מסוימים ברקמת המוח, וכתוצאה מתחיל רצף של תהליכים מולקולריים שבסופו של דבר מובילים לשינויים ברשתות עצביות ולהתקפים אפילפטיים. הדגמנו שחסימת היקשרות שני סוגי החלבונים ברקמת המוח מונעת את התפתחות ההתקפים האפילפטיים ואת הנזק שנגרם למוח. בנוסף, מצאנו שתרופה מוכרת לטיפול לחץ דם, לוסטרן, מונעת בקרב מכרסמים אפילפסיה שמקורה בהגעת אלבומין למוח. יתר על כן, פתחנו שיטות אבחון לגילוי פגיעה במחסום הדם-מוח בחולים. מחקר זה הינו בעל פוטנציאל ממשי לפיתוח טיפולים חדשים המונעים היווצרות אפילפסיה בקרב חולים בסיכון גבוה.