כיצד ילדים צעירים מאוד, בני 6-3, תופסים את מושגי ה"סיכון" וה"מוגנות" בסביבת החיים שלהם? מחקרנו נועד לענות על שאלה זו. מטרות נוספות של המחקר הן להרחיב את ההגדרות של סיכון ומוגנות הקיימות בספרות המקצועית ולהוסיף את נקודת המבט של הילדים עצמם; ולבדוק כיצד הקשרי החיים משפיעים על תפיסותיהם של ילדים וילדות לגבי סיכון ומוגנות. במחקר השתתפו כ-450 ילדים וילדות מ-22 יישובים ושכונות ברחבי ישראל: קיבוצים, מושבים וערים במרכז ובפריפריה. הילדים השתייכו לאוכלוסיות מגוונות: יהודים, ערבים, ילידי הארץ ומהגרים, חילונים, חרדים ודתיים-לאומיים, מבקשי מקלט ועוד. הנתונים נאספו בגנים או בצהרונים שבהם שהו הילדים, או במרחבים ציבוריים בשעות אחר הצהריים. המחקר התנהל בשלוש פגישות שבהן הילדים צילמו, ציירו ושוחחו. הם צילמו "מה שמסכן ילדים" ו"מה שגורם להם להרגיש בטוח". בפגישה נוספת, כל ילד בחר תמונה אחת שייצגה בעבורו סיכון ואחת שייצגה מוגנות. בזמן שהוקדש לציור, התבקשו הילדים לחלק את הדף לשניים, ולצייר בצד אחד ציור של משהו "מְסַכֵּן" ובצד האחר ציור של משהו "מגן". הציורים והצילומים שימשו כגירוי להסברים של הילדים ולשיחה ביניהם. הסברים ודיונים אלה היו נתוני המחקר. כל השיחות הוקלטו ותומללו. מצאנו שהילדים, מגיל שלוש עד שש, יכלו להביע את תפיסותיהם לגבי סיכון ומוגנות. מעניין לציין כי הילדים מיעטו להזכיר מבוגרים, כגון הורים וגננות, כגורם מגן או לחלופין כגורם מְסַכֵּן. כמו כן, ילדים ממשפחות של דתיים-לאומיים וחרדים מיעטו מאוד להזכיר את אלוהים כגורם מגן. ייתכן שהילדים תפסו את הדמויות האלה כמובנות מאליהן, ולכן לא הזכירו אותן. לעומת זאת, בלטה התייחסות נרחבת לחברים בגן כגורם מגן או מְסַכֵּן. במרבית המקרים, הילדים השתמשו בגוף שלישי לתיאור סיכון ובגוף ראשון לתיאור מוגנות. ממצאים רבים מעידים על הקשרים שונים בחיי הילדים, כמו ההקשר הגיאוגרפי, החברתי, הכלכלי, הפוליטי, המשפחתי ועוד. ניכר שהילדים עדים לגורמי סיכון רבים בסביבתם, אך גם מעידים שהם יודעים להימנע מסיכונים או להתמודד איתם. ילדים רבים הראו תפיסה מורכבת, גמישה ומשתנה של סיכון ומוגנות, כלומר – התייחסו לכך שאותו גורם עצמו עשוי להיות מסוכן ומגונן כאחד, אף שההנחיות במחקר היו דיכוטומיות, בדומה לתפיסות של מבוגרים. ממצא זה מעניין במיוחד לאור התיאוריות ההתפתחותיות הקלאסיות, הטוענות שמורכבות זו אינה קיימת בגיל הרך. עוד למדנו, שכאשר קיימת מודעות ליחסי הכוח בין מבוגרים לילדים וניתן להם מרחב של זמן ומקום, הילדים משתפים בתפיסות מחיי היומיום שלהם. מצאנו גם, שהדיון בקבוצות קטנות מאפשר פיתוח של שיח משמעותי בין הילדים. המחקר מורחב כעת לאוכלוסיות נוספות מחוץ לישראל.