זוגיות שנייה בזקנה הינה תופעה המתפתחת עם העלייה בתוחלת החיים. היא נוצרת לאחר אלמנות וגירושים אצל זקנים וזקנות בגיל הפרישה הפורמלי ומעלה, ממעמד סוציו-אקונומי בינוני-גבוה, שגידלו משפחות עם ילדים ונכדים. כתוצאה מהזוגיות החדשה נוצרת משפחה משולבת. מנקודת מבטם של בני הזוג הזקנים, הזוגיות השנייה שנוצרה בזקנה מאפשרת להם ליהנות משארית החיים ומסייעת להם בהתמודדות עם בדידות. מנקודת מבטם של בני הזוג הזקנים, הזוגיות השנייה שנוצרה בגיל המאוחר מאפשרת להם ליהנות משארית החיים ומסייעת להם בהתמודדות עם בדידות. מרבית המחקרים העוסקים בזוגיות שנייה התבצעו בחברות מודרניות ופחות בחברות מסורתיות, אולי מכיוון שהתופעה נפוצה יותר בחברות מודרניות. כמו כן, מרבית המחקרים התייחסו להבדלי מגדר מנקודת המבט של הפרטים החיים בזוגיות השנייה. מחקרים הבוחנים את נקודות המבט של הזוג ו/או של המשפחה הינם מעטים. בנוסף, מחקרים כמעט ולא התייחסו להבדלים דמוגרפיים, אתניים, דתיים וסוציו-אקונומיים על מנת לקבל מבט רב-תרבותי של התופעה. מטרת המחקר שלנו הייתה לתאר ולבחון זוגיות שנייה בזקנה ממבט בין-דורי ורב-תרבותי על מנת לקדם הבנה של התופעה ושל אנשים זקנים ובני משפחותיהם בחברה הישראלית, הממוקמת תרבותית בין מסורתיות למודרניות. במחקר השתתפו 38 משפחות מורחבות, כל אחת מהן בת שלשה דורות, שיוצרות יחד 19 משפחות משולבות. כל משפחה מורכבת משישה בני משפחה: שני בני הזוג הזקנים שמתפקדים עצמאית, ילד מבוגר מכל צד ונכד בוגר מכל צד. בסך הכול נערכו 107 ראיונות פנים אל פנים עם כל אחד מהמשתתפים בנפרד. הממצאים מצביעים על כך שהחוויות הרגשיות של חברי המשפחות המשולבות מתייחסות לתופעה כתחליף לזוגיות אך לא כתחליף להורות או סבאות. ההשלכות המעשיות הן שהצאצאים מצפים שבני הזוג "ידעו את מקומם" במשפחה. הדברים בא לידי ביטוי במספר מובנים. ראשית, היו ילדים ונכדים שהביעו מבוכה ולעיתים קושי לראות את ההורה או הסב/סבתא מתחבקים עם בן/בת הזוג. שנית, עלתה סוגיית ההשתתפות באזכרות ונושא הקבורה: אמנם היו ששיתפו את בני הזוג החדשים באזכרות אך היו גם צאצאים שסירבו שבן/בת הזוג ישתתפו באזכרה להורה שמת. בנוסף, הורים המבוגרים בזוגיות שנייה העלו בפני ילדיהם הבוגרים התלבטויות לגבי היכן ייקברו לאחר מותם – ליד ההורה השני או ליד בן/בת הזוג בזוגיות השנייה. שלישית, עלתה השאלה כיצד השיתוף של ענייני המשפחה עם בן/בת הזוג יבוא לידי ביטוי ולאיזו עזרה בין-דורית ניתן לצפות מהצאצאים כלפי בני הזוג ושל בני הזוג כלפי הצאצאים. יתרה מכך, התגלו פערים בין המצב המצוי לרצוי בהתנסותם של ההורים/סבים הזקנים ובני משפחותיהם עם הזוגיות השנייה כתופעה חברתית וכבעיה על רקע אישי. היו צאצאים שעבורם הפער התבטא בכך שהיה להם קושי עקרוני עם עצם הרעיון של זוגיות שנייה בזקנה כי התופעה אינה מוכרת כחלק ממעגל חיי המשפחה כפי שמקובל. היו צאצאים שלא בהכרח התנגדו לתופעה אך לא סבלו את בן/בת הזוג של ההורה או הסב/סבתא. לעיתים הפער התבטא בכך שבני המשפחה לא הצליחו למלא את הציפיות שלהם מעצמם לגבי הטיפול בהורה. במצבים אלו הזוגיות השנייה נתפסה כפתרון למצבים שבהם למשפחה יש קושי לספק לזקן את צרכיו הרגשיים והפיזיים. בכל המקרים שתוארו, הפערים גושרו באמצעות הצידוק ש"העיקר שטוב" לצדדים השונים. באופן כללי, הממצאים העלו כי אין בנמצא נורמות ברורות להנחיית המשפחות המשולבות ביחסן לבני הזוג. כך למשל, למשפחות אלו אין נורמות ברורות כיצד להתנהל במידה ויעלה צורך בטיפול עתידי באחד מבני הזוג. עם זאת, זיהינו שהמשפחות המשולבות חיות על פי נורמות של מודרניות לצד נורמות של מסורתיות, מה שמפחית הבדלים תרבותיים בין המשפחות.