תקשורת בין תאי עצב במוח מתקיימת בעיקרה על ידי מולקולות כימיות המשוחררות מתא עצב אחד ונקשרות לקולטנים המצויים על פני התא השכן באזורי קשר מוגדרים המכונים "סינפסות". המתווכת העיקרית של התקשורת המעוררת במוח, כלומר המעירה את תאי העצב לפעולה, הוא חומצת אמינו בשם גלוטמט הנקשרת, בין היתר, לקולטנים חלבוניים בשם AMPA. שחרור בתדירות גבוהה של גלוטמט לסינפסה מוביל לעליה בכמות קולטני AMPA על פני התא הקולט, דבר הגורם להגברה ביעילות העברת המידע. תהליך זה ידוע כחיזוק הקשר הסינפטי בין תאי עצב. היכולת לשנות את חוזק הקשר הסינפטי הוא מנגנון מפתח בתהליכי למידה וזיכרון. מחקרים מהשנים האחרונות הראו כי חלבונים שונים משפיעים באופן אינטימי על כמות קולטני AMPA בסינפסה ועל התגובה שלהם לגלוטמט, כלומר הם משפיעים באופן ישיר על חוזק הקשר הסינפטי בין תאי עצב. חלבוני העזר הללו מבוטאים במקומות שונים במוח ומשפיעים באופן שונה על קולטני AMPA. לכן להרכב הספציפי של חלבונים אלה באזור מוח ספציפי יש חשיבות רבה בקביעת עוצמת התגובה של הקולטנים. מכאן, הכרחי לדעת כיצד בדיוק קולטני AMPA מושפעים על ידי כל אחד מחלבוני העזר האלו בנפרד ובהרכבים שונים שלהם. במחקר זה התמקדנו בשתי משפחות של חלבוני עזר המכונות TARP ו-CKAMP. בין היתר, אפיינו את השפעתם של חלבוני העזר האלה ואת השפעת האינטראקציה שלהם. לבסוף, אפיינו שלושה חלבונים חדשים הדומים במבנה שלהם לאחד משני חלבוני העזר הללו ומצאנו כי למרות הדמיון הגבוה ביניהם, לשלושת החלבונים השפעה שונה זו מזו על הקולטן, דבר המגדיל באופן הניכר את צירופי האפשרויות בבקרת התגובה של הקולטן לגלוטמט ומכאן את עוצמת האות הסינפטי. ככלל, תוצאות אלו עשויות להצביע על יעדים חדשים לטיפול תרופתי במחלות מוחיות שבהן מעורבים קולטני AMPA.