הכרת הספרות העברית של כמעט אלף שנות התרבות היהודית של ימי הביניים לקתה במשך שנים בחסר גדול: ההתייחסות אליה הייתה כאל יצירת שירה בלבד, כאשר ההתייחסות אל הפרוזה הסיפורית לא הייתה קיימת כלל, או שנדחתה לשוליים. החל משנות השמונים של המאה העשרים החל מחקר אינטנסיבי של הסיפורת העברית של ימי הביניים. עם זאת, עד לראשית המחקר הנוכחי, כמעט ולא הייתה התייחסות מחקרית לסיפורת העברית מחוץ לאירופה, ואשכנז במיוחד. המחקר הנוכחי ביקש לתקן מצב זה, ולהפנות את נקודת המבט אל הסיפורת העברית שנוצרה ורווחה בחברה היהודית שתחת שלטון האסלאם. ברור היה שמאגר המידע העיקרי והחשוב ביותר הוא הגניזה הקהירית, ואכן בה ביקש המחקר הנוכחי להתרכז. צוות המחקר סרק למעלה ממאה אלף מסמכים באוסף הגניזה של מרכז פרידברג ואיתר כאלפיים מסמכים "החשודים" כטקסטים סיפוריים. על המסמכים הללו עבר צוות המחקר באופן אינטנסיבי ואיתר כארבע מאות מסמכים המייצגים את הסיפורת העברית ששרדה במסמכי הגניזה. על בסיס מאגר זה בנה צוות המחקר טבלה ייחודית ורבת חשיבות המסווגת את הסיפורים שאותרו בגניזה לפי נושאים, ז'אנרים, הקשרים ומקורות. טבלה זו תהווה מכאן ואילך אחד ממאגרי המידע המרכזיים לכל מחקר עתידי של הסיפורת העברית בתקופת ימי הביניים.