מחקר בגובה העיניים
מחקר בגובה העיניים
עובדות ומספרים
התרבות, הנרטיבים וחוויית הממ"דים בישראל
הממ״ד היא מרחב ביתי ייחודי בעולם. במחקרנו אנו מראים כיצד בדרכים מגוונות, הכוללות התנגדות אזרחית וזיכרונות תרבותיים שונים, הממ"דים תורמים למצב היברידי חדש שהוא שילוב של שגרה וחירום, המנרמל את "מצב חירום" בתוך שגרת חיי היומיום
כמעט כמחצית יחידות הדיור הפרטיות בישראל כוללות היום חדר המוכר כממ"ד - מרחב מוגן דירתי - כיוון שמשנת 1992 המדינה מחייבת את בנייתו בכל פרויקט דיור חדש, ובאמצעות תמריצים שונים היא מעודדת את הוספתו ליחידות קיימות. גודלו המותר כיום של הממ"ד, 12 מטרים מרובעים, מאפשר שימוש בו כאחד מחדרי הבית - לרוב חדר ילדים - וכך עבור ישראלים רבים, בלי קשר לשייכותם האתנו-לאומית, קיומו של מקלט בתוך דלת אמותיו של מרחב המגורים היומיומי נהפך למובן מאליו. אולם ארכיטקטורה ביתית זאת ייחודית בעולם, ולפיכך הנחנו שייתכן והיא מהווה חלק בלתי נפרד מהזהות והחוויה הישראלית העכשווית, במיוחד בשל שקיפותה. במחקרנו ניסינו לחשוף את הפן התרבותי של המורכבות המגולמת ומתאפשרת בכ-12 המטרים הרבועים האלה בחלק הולך וגדל של הבתים והדירות בישראל. המחקר שלנו של תרבות, נרטיבים וחוויות ממ"דים התבסס על עבודה בשטח במשך שנה שכללה ראיונות עומק עם אזרחים ישראלים, יהודים (48, רואיינו בעברית) וערבים (11, רואיינו בערבית), גברים ונשים, בגילאים ומעמדות חברתיים-כלכליים מגוונים, ועם אנשי מקצוע בתחום הביטחון, הבניה והתכנון (10 מרואיינים). רוב המרואיינים הם תושבי חיפה והסביבה, ולכן אינם חיים תחת תחושת איום טילים יומיומי, אך מאידך חרותה בזיכרונם חוויית השהיה בממ"ד תחת איום כזה לפני פחות מעשר שנים, בזמן מלחמת לבנון השנייה ב-2006. המחקר כלל גם ביקור וצילום של ממ"דים בדירות המרואיינים, תצפיות משתתפות שונות - למשל, בתרגול ירידה לממדים בבתי ספר, בתערוכות של בנית בתים וממדים, בדירות לדוגמא וכו' - ומעקב אחרי התייחסויות לממ"דים במדיה הציבורית והחברתית. אחד הממצאים העיקריים של המחקר היה טשטוש לא רק של ההפרדה בין חזית ועורף, אחריות המדינה ואחריות הפרט לביטחון אזרחי ואינטרס בטחוני ונדל"ני, אלא גם בין המצבים הקיומיים של שגרה וחירום. בניגוד להבנת מצב חירום כהפרה של מצב שגרה, וכשני מצבים שביניהם המערכת הישראלית עוברת ביעילות, ובהשוואה לטיעונים עכשוויים על מצבים מתמשכים בישראל של "כמעט מלחמה" ו"כמעט שלום" או היפר-ביטחוניזציה של היומיום הישראלי, מחקרנו מראה טשטוש מתמיד, גם אם פרדוקסלי, בין מצבים אלו. טשטוש זה מתבטא, למשל, בשידור של פיקוד העורף המציג, דרך בובות המופעלות על ידי קצינת הג"א (התגוננות אזרחית), את "גב' שגרה" ו"מר חירום" משלבים ידיים לקראת עתיד מאושר. דוגמא אחרת היא ממ"ד המשמש חדר ילדים: הקירות המחוזקים העבים ודלת הפלדה מנכיחים את האפשרות של מתקפת טילים בו בזמן שעיצוב הפנים והתכולה בוראים עולם ילדות בטוח. במחקרנו אנו מראים כיצד בדרכים מגוונות, הכוללות התנגדות אזרחית וזיכרונות תרבותיים שונים, הממ"דים תורמים למצב היברידי חדש שאנו קוראים לו "שיגרום" - שילוב של שגרה וחירום - המנרמל את "מצב חירום" בתוך שגרת חיי היומיום.