בשנות התשעים החלו ניצולי שואה, עובדי כפייה לשעבר וקרוביהם להגיש לבתי משפט אמריקאים תביעות נגד בנקים שווייצרים וחברות גרמניות בדרישה לפיצויים והשבת רכוש בגין השואה. התביעות הללו זכו לביקורת על כך שהן מהוות זילות של השואה ומצמצמות אותה לשאלות כספיות, ובתוך כך חותרות תחת השגת צדק משפטי והיסטורי. במחקר שלי בחנתי את התביעות חוצות המדינות הללו במטרה לבדוק עד כמה הן הצליחו להביא להכרה משפטית באחריותם של תאגידים בגין הפרות זכויות אדם המוניות, ומה הייתה השפעתם על המחקר ההיסטורי של השואה. בניגוד לטענותיהם של מבקרי התביעות, המחקר שלי מראה שהתביעות הללו הצליחו לראשונה להתמודד עם אחריות תאגידים למעורבות בפשעי הנאצים על ידי שימוש בכלים המשפטיים של תביעה קבוצתית. בנוסף, תביעות אלו הובילו לתנופה גדולה של מחקר היסטורי על עסקים במשטר הנאצי.