במחקר הנוכחי אנו משווים בין התגובות של מאזינים מרקע מוזיקלי מערבי ורקע מוזיקלי ערבי למרכיב חשוב בחוויה המוזיקלית - קונסוננס לעומת דיסוננס. קונסוננס מוגדר כתחושה שצירוף צלילים כלשהו המושמע בו-זמנית נעים או ערב לאוזן, בעוד שדיסוננס נחווה כצירוף צורם. יתרה מזאת, קטע המורכב ברובו מדיסוננטים ייתפס כקטע שלא רק צורם לאוזן, אלא כמעורר אסוציאציות של רגשות שליליים. לכן אין זה מפליא שהתיאוריה המוזיקלית המערבית עסקה בנושא זה רבות, והגדירה עבור מלחינים בתקופות שונות באופן ברור כיצד להשתמש בדיסוננטים בהלחנה. הספרות המחקרית העכשווית מראה שתחושת הקונסוננס/דיסוננס נובעת הן ממבנה מערכת השמע ואופן עיבוד הצלילים (מרכיב טבעי, אוניברסלי), והן ממרכיבים תרבותיים המשתנים מסגנון מוזיקלי אחד לשני ומתקופה לתקופה. האוכלוסייה הערבית בארץ מהווה מקרה מבחן מעניין לבחינת התרומה של המרכיב הטבעי לעומת התרבותי לתפיסת הקונסוננס/דיסוננס. מחד, המוזיקה הערבית המסורתית היא מלודית בעיקרה ולכן המרכיב של צירוף צלילים בו-זמני לכאורה פחות רלוונטי לסוג מוזיקה זה. מאידך, הדור הצעיר חשוף להרבה מאוד מוזיקה מערבית על סוגיה השונים, כמו גם למוזיקה ערבית פופולרית שכבר כוללת צירופי צלילים בו-זמניים (חלקה הגדול עם הרמוניות מערביות). במסגרת המחקר בחנו את התגובות של מאזינים בעלי רקע מוזיקלי ערבי או מערבי במספר ניסויים שכללו מדדים וחומרים מוזיקליים שונים. השווינו בין תגובות למרווחים - צירופים של זוגות צלילים - משלוש רמות של קונסוננטיות: קונסוננטים מושלמים המייצרים תחושת התמזגות לצליל אחד; קונסוננטים בלתי מושלמים המייצרים תחושת נעימות ללא התמזגות; ודיסוננטים המייצרים תחושת צרימה. ביקשנו מהמשתתפים בניסויים לספק תיאורים חופשיים של המרווחים או לדרגם על סולמות של נעימות, תחושת מתח ותחושת סגירות. במקביל, בחנו את אחוזי הדיוק ומהירות התגובה של המשתתפים למעבר ממרווח מסוג מסוים (כגון מרווח דיסוננטי) למרווח אחר (למשל קונסוננטי). מאחר שתחושת הקונסוננטיות/דיסוננטיות עשויה להיות מושפעת משלל גורמים, מעבר לסוג המרווח, בחנו את תגובות המאזינים לשני סוגי גווני צליל (אחד טיפוסי למוזיקה הערבית - קאנון - והשני טיפוסי למוזיקה המערבית - פסנתר). כמו כן בחנו את תגובותיהם למרווחים שמבודדים מהקשר מוזיקלי לצד תגובותיהם למקטעים מוזיקליים שלמים המייצגים רמות שונות של קונסוננטיות/דיסוננטיות. בבחינת התיאורים הישירים של המשתתפים בניסויים, תבנית התגובות של הנבדקים המערביים עקבית עם ממצאים קודמים בספרות לגבי תפיסת קונסוננס ודיסוננס. בפרט, התקבלו תיאורים חיוביים ודירוג גבוה של נעימות של הקונסוננטים הבלתי-מושלמים, תיאורים שליליים ודירוגים נמוכים לדיסוננטים, כאשר הקונסוננטים המושלמים מדורגים באמצע (וזאת בניגוד לתיאוריה המוזיקלית). המרווחים מהמערכת הערבית נתפסו כדיסוננטים. אצל הנבדקים הערבים החלוקה הייתה דומה אך לא זהה ובפרט יש לציין את מיקום המרווחים מהמערכת הערבית, שנתפסו כנעימים למדי. כאשר בחנו את התגובה למרווחים בהקשר של סדרות אקורדים מצאנו שנבדקים ערביים מעדיפים אקורדים הכוללים מרווחים ערביים, ומראים פחות רגישות לתחביר של ההרמוניה המערבית. התגובות למקטעים מוזיקליים שלמים מראים ששתי הקבוצות - של המערביים והערבים כאחד -רגישות לשינוי ברמת הקונסוננטיות/דיסוננטיות במהלך היצירה; מקטעים דיסוננטיים נתפסים כמעוררים רגשות שליליים כגון צער, כעס, אכזבה ופחד, לעומת המקטעים הקונסוננטים, המעוררים רגשות שנעים בין רוגע ונעימות, לשמחה ולתיאורי טבע חיוביים. יחד עם זאת, נמצא הבדל תרבותי מעניין בין הקבוצות, שהתבטא במידת ההזדהות עם הרגשות המובעים במוזיקה. בעוד הנבדקים המערביים נטו להשליך את הרגשות שהמוזיקה מבטאת לדמות על במה (באופרה, בתיאטרון או בבלט), קבוצת הערבים נטתה לחוות את הרגשות הללו בעצמם, כפי שעולה מתוך תיאוריהם את תחושותיהם וזיכרונותיהם. בעושם כך, רבים הרהרו בחייהם ובאישיותם, כאילו הם עוברים מעין מסע פנימי - מסע שהופיע באופן מפורש כמסע חיצוני בתיאוריהם של הנבדקים המערביים.