תופעת "רצח על רקע חילול כבוד המשפחה" – כלומר רצח של נערה או אשה בידי בני משפחתה בשל התנהגות מינית שנתפסת כלא ראויה או לא מוסרית – נפוצה בעיקר בחברות מוסלמיות במזרח התיכון, וקיימת גם בקרב ערביי ישראל. מחקר זה עסק בתופעה זו בקרב הפלסטינים תושבי ארץ-ישראל (פלשתינה) בתקופת המנדט הבריטי ובחן כיצד טיפלה בה מערכת החוק והמשפט המנדטוריים. המחקר התמקד בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים. המחקר עוגן בשלוש סוגיות תיאורטיות והיסטוריות: 1. קולוניאליזם וחוק; 2. חוקי המדינה (הקולוניאלית) והחוק/קוד המנהגי; 3. ההתנגדות של הקהילה הפלסטינית בכלל וזו הכפרית בפרט למערכת השלטון והמשפט המנדטוריים. המחקר עסק הן בחוק הפלילי והן ביישומו של החוק במערכת המשפט. לצורך דיון בחוק הפלילי עסקנו במחקר זה בסעיפים הנוגעים ל"המתה" (homicide) ובאבחנות בין רצח להריגה בחוק הפלילי העותומני והמנדטורי. המחקר עמד על השינויים שהנהיג השלטון המנדטורי בחוק העותומני ובקוד הפלילי החדש שנכנס לתוקף בינואר 1937, אשר החמיר בסעיפים הנוגעים למעשי רצח בכלל ולרצח על חילול כבוד המשפחה בפרט. לצורך הבנת אופן יישומו של החוק, כלומר כדי לעמוד על הפער בין "חוק עלי ספר" ל"חוק בפעולה", התמקדנו במקרים שנידונו כמקרי רצח בבתי המשפט על ערכאותיהם השונות – הדיון בפני שופט חוקר, בפני בית משפט מחוזי, בית משפט לפשעים חמורים ובית המשפט העליון. בשונה ממחקרים רבים העוסקים בעיקר בפסקי הדין, ענייננו במחקר זה הוא במכלול הזירה המשפטית; באופנים בהם התבטאו השחקנים השונים אשר פעלו בזירה זו – אנשי ההגנה והתביעה, השופטים הערבים והבריטים, העדים בני הקהילה הכפרית והנאשמים. התמקדנו בכל שלבי התהליך המשפטי, כמו גם במעבר מהרשות המשפטית לרשות המבצעת, ובמילים אחרות מבית המשפט העליון לנציב העליון הבריטי – אליו פנו הנאשם ובאי כוחו וקהילתו בבקשה לבטל את עונש המוות שהוטל עליו בגין האשמה ברצח ולהמירו במאסר. תוך דיון בשחקנים, בערכאות וברשויות (המשפטית והמבצעת) המחשנו את האופן בו הזירה המשפטית/מבצעת הייתה זירה של משא ומתן בין השולטים הקולוניאליים לבין הנשלטים. על אף עמדת הכוח של השלטון המנדטורי על חוקיו ומשפטיו, יכלו נציגי האוכלוסייה המקומית לנסות להשפיע על מקבלי ההחלטות תוך הדגשת הפן המנהגי, במקרה זה הדגשת חשיבות השמירה על "כבוד המשפחה". אנו מראים במחקרנו כי הנציב העליון, ראש הרשות המבצעת, נהג להמיר את עונש המוות גם במקרים בהם הוכחה בבירור אשמת הרצח, בעיקר בכדי למנוע עימות עם האוכלוסייה הפלסטינית, וכך להגביר את יכולת המשילות של השלטון המנדטורי. מחקרנו גם ממחיש כי הטענה ל"חילול הכבוד", שעלתה מקרב האוכלוסייה המקומית, נבעה לא רק מתגובה להתנהגות מינית שנתפסה כלא ראויה אלא גם ממכלול של ביטויי אי ציות של נשים לפיקוח הפטריארכלי ורצונן בבחירה חופשית ועצמאית יותר. בחירות אלו נתפסו ע"י המשפחה והקהילה כמרד בפטריארכליות ובגינה שילמו אותן נשים בחייהן.