בשנים האחרונות נכנסים ארגוני עובדים חדשים למרכז זירת יחסי העבודה ולמרכז הדיון הציבורי ובמקביל מסתמנת עלייה בהתארגנויות מקומיות של עובדים במקומות עבודתם. עם זאת, מחקר חדש שערכנו על מערכת היחסים בין עובדים למעבידים בישראל מצביע על מגמות פחות מעודדות לאלו התומכים בעבודה מאורגנת. הממצא הראשון של המחקר מראה כי המגמה החיובית בתחום ארגון העובדים בשנים האחרונות לא בלמה את הירידה בשיעורי ההתארגנות של עובדים באיגודים מקצועיים. הסיבה לכך, בין היתר, היא פרישה של עובדים מאורגנים ותיקים ממעגל העבודה, וככל הנראה גם פרישה של עובדים פעילים ממעגל החברוּת בארגוני עובדים. הירידה בשיעורי החברוּת החלה בשנת 1994, עם חקיקתו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי וביטולו של ההסדר שהיה נהוג עד אז, לפיו ביטוח הבריאות סופק לאזרחים על ידי ארגוני העובדים, ובעיקר על ידי הסתדרות העובדים הכללית. המחקר מצא גם ירידה בשיעורי הכיסוי של הסכמים קיבוציים – הסכמים שהתקבלו במשא ומתן בין ארגוני עובדים למעבידים. לאחר תקופה של יציבות בשיעורי הכיסוי בין השנים 2000 ו-2006 (שבהן שיעור הכיסוי עמד על כ-56 אחוזים מכלל העובדים השכירים) חלה ירידה בשיעור זה בשנים שלאחר מכן. עם זאת, הירידה בשיעור הכיסוי של הסכמים קיבוציים בשנים 2006-2012 – מ-56 ל-50 אחוזים – הייתה מתונה הרבה יותר מזו שבשיעורי החברוּת בארגונים. את הירידה בשיעור העובדים המכוסים בשנים 2006-2012 ניתן להסביר בין היתר בצמצום הבעלות הציבורית במשק ובהעברתם של שירותים ציבוריים לטיפולם של עמותות וגופים פרטיים. בדרך כלל יחסים קיבוציים אינם חלים על ארגונים אלו. מעבר לכך, ירידת חלקה של התעשייה הוותיקה וצמיחתה של תעשיית ההיי-טק, אשר בתקופה הנסקרת הייתה רובה ככולה מחוץ לתחום ההסדרה הקיבוצית, תרמה אף היא לירידה בשיעורי הכיסוי בשנים המדוברות. ממצא שני של מחקר זה מתייחס להתפלגותם של העובדים לשלוש קבוצות שונות שנוצרות מחברוּת באיגודים: עובדים שאינם חברים באיגודים ואינם מכוסים בהסכמים קיבוציים, עובדים שמאוגדים ומכוסים ועובדים שאינם מאוגדים אך מכוסים בהסכם קיבוצי כתוצאה מקיומו של ארגון עובדים במקום עבודתם. קיימים הבדלים במאפיינים של המשתייכים לכל אחת משלוש הקבוצות. כך למשל, המאוגדים ומכוסים נוטים להיות מבוגרים ומשכילים יותר מחברי שתי הקבוצות האחרות. יחד עם זאת, ברור שהבדלים אלו נובעים לא רק מבחירה אישית של עובדים בעלי מאפיינים מסוימים להיות חברים, אלא גם ממאפיינים של העיסוק ו/או הענף הכלכלי בו מועסקים המאוגדים והמכוסים. למשל, עובדים בתחומים הדורשים השכלה גבוהה, כגון מורים ואחיות, נוטים להיות מאוגדים ו/או מכוסים. הממצא השלישי עוסק בהשפעת האיגודים על השכר וההטבות. השפעה זו על השכר וההטבות משמעותית בהשוואה לעובדים בעלי מאפיינים דומים שאינם חברים. בנוסף, השפעת החברות על השכר חזקה יותר בקרב בעלי השכר הנמוך מאשר בעלי השכר הגבוה. עובדה זו מביאה לכך שאיגודים מקצועיים מקטינים את אי-השוויון בקרב חבריהם. מנגד, השפעתו של הסכם קיבוצי על שכר המכוסים כמעט ואינה קיימת. יחד עם זאת, כיסוי מעניק לרוב הטבות כלכליות טובות יותר – בעיקר פנסיה, קרן השתלמות, וביטוח חיים.