מדוע תאגידים עסקיים המשמשים לסחר ארוך הטווח בין אירופה לאסיה התפתחו אך ורק במערב אירופה? המחקר שלי ביקש לענות על שאלה זו. לצורך כך סקרתי וניתחתי את אופן ארגון הסחר האירו-אסייתי במאה ה-15, המאה שקדמה להגעת הסוחרים האירופים לאוקיינוס ההודי. בתקופה זו, דווקא הסוחרים המוסלמים, ההודים והסינים היו דומיננטיים בסחר. הם התבססו על ארגון סחר באמצעות פירמות משפחתיות, שותפויות ורשתות של סוחרים והגיעו להיקפים וטווחים משמעותיים של סחר. בהמשך בחנתי את הסחר במאה ה-16. הפורטוגזים היו האירופים הראשונים שפיתחו בתקופה זו – החל מ-1498 – את הסחר בנתיב כף התקווה הטובה בין אירופה לאוקיאנוס ההודי, סחר שהתבסס על מתכות יקרות תמורת תבלינים. אולם המחקר מעלה שמלכי פורטוגל, שניסו כמה מודלים ארגוניים של שיתוף פעולה בין המדינה לסוחרים פרטיים, לא הצליחו לפתח מבנה ארגוני מתפקד ויציב. האנגלים וההולנדים הצטרפו לסחר עם אסיה רק בשלב מאוחר, סביב שנת 1600. הם היו בעמדת נחיתות מול הסוחרים האסייתיים והפורטוגזים ולכן נדרשו לחדשנות מוסדית. הניתוח ההיסטורי המשפטי-כלכלי מראה שהם השתמשו בפלטפורמה ארגונית מוכרת באירופה, התאגיד, שעד לאותו שלב שימש לארגון הכנסייה הקתולית, השלטון המוניציפלי והאוניברסיטאות. האנגלים וההולנדים שינו את מטרות השימוש בתאגיד והוסיפו לו מרכיב חשוב נוסף, פיננסי, של הון משותף. מרכיב ההון המשותף אפשר לגייס הון ממאות ואלפי משקיעים פסיביים תמורת שותפות ברווחים, בקבלת ההחלטות ובמידע העסקי. התאגיד העסקי בעל ההון המשותף שעוצב סביב 1600 הוא חידוש פורץ דרך בשני היבטים. ראשית, מערך השיקולים העסקיים הופרד מהשיקולים הפוליטיים, כך שהתאגיד מנהל מערכת חשבונאית שמטרתה למקסם רווח חומרי לבעלי המניות בעוד המדינה פועלת מתוך מערך שיקולים שעיקרו פוליטי. שנית, ארגונים עסקיים המבוססים על קשרים משפחתיים וחברתיים הפכו לארגונים המבוססים על קשרים שאינם אישיים. בלב ההסבר להתפתחות התאגידים העסקיים דווקא באנגליה ובהולנד עומדים שלושה מרכיבים. ראשית, הרעיון המופשט של התאגיד כאישיות משפטית נפרדת התפתח דווקא באירופה משום ששם הדת הנוצרית-קתולית הייתה ריכוזית והיררכית אך לא נשענה על המערך הארגוני של המדינה ולכן נזקקה לפתח מערך חוקתי-ארגוני משל עצמה. שנית, אחד המחסומים הגדולים לריכוז של הון לצורך קיום פעילות מסחרית היה החשש שהמדינה תפקיע את ההון לצרכיה; באנגליה ובהולנד התפתחו הגנות חוקתיות, מוסדיות ופוליטיות אמינות מפני הפקעה כזו שאפשרו יצירת מרחב בטוח יחסית בין המדינה לבין הפרטים בו יכלו להתפתח תאגידים. שלישית, בשתי המדינות, ובפרט בהולנד, החל להתפתח שוק ההון שבו המדינה לוותה כספים מהציבור לצורך ניהול מלחמותיה. שוק ההון הצעיר היווה תשתית מוסדית טובה לפנייה לציבור גם לצורך גיוס השקעות במניות בהון המשותף של חברות הודו המזרחית. החידוש המוסדי בדמות חברת המניות אפשר לחברות הודו המזרחית האנגלית וההולנדית לשלוח מדי שנה בשנה ספינות לאסיה, לקיים נוכחות קבועה בנמלי אסיה החשובים, להשתלט על הסחר בין אירופה לאסיה בנתיב הכף ולהיות הגורם הדומיננטי בסחר האירו-אסייתי בכללו ובמאה ה-17 בפרט.