התרבות היהודית באנדלוסיה, הלא היא ספרד המוסלמית, פרחה במאה ה-11. היצירה ספרותית צמחה אז בתחומים מגוונים כגון שירה, פילוסופיה, בלשנות, פרשנות המקרא והלכה. למעשה, כתיבה הלכתית ממשית התחילה בספרד רק בתקופה הזאת. אנחנו מכירים שמות של כמה מחברים של ספרות הלכתית שהיו פעילים בתקופה הקדומה הזאת, בהם שמואל הנגיד, דוד בן סעדיה אלגר, יצחק אבן גיאת, יצחק אבן אלבליה, ויצחק בן ראובן אלברצלוני. הגישה ההלכתית של חכמים אלו, הייתה ביסודה המשך של המסורת ההלכתית של חכמי התקופה הקודמת, מסוף המאה השביעית ועד אמצע המאה ה-11 – ראשי הישיבות בבבל שהיו ידועים כגאונים. המסורות ופסיקות ההלכה של הגאונים היו בעצמן המשך, זיקוק וקודיפיקציה של תורות הישיבות מתקופת התלמוד. התפתחות תורת ההלכה בספרד, שהייתה בבסיסה המשך למסורת הגאונים, התאפיינה בדינמיקה מורכבת של עצמאות וסמכות, חדשנות והמשכיות, ושילוב מסורות ספרדיות מקומיות עם המסורת הבבלית הסמכותית. דינמיקה זו מחייבת מחקר מפורט ומעמיק. מעט מאוד מן הספרות ההלכתית הספרדית הקדומה, שנכתבה בערבית-יהודית, פורסמה. זה נכון גם לגבי הספרות ההלכתית של הגאונים המאוחרים שגם נכתבה בערבית-יהודית; ספרים מאת ר' סעדיה גאון, ר' שמואל בן חפני גאון, ור' האיי בן שרירא גאון. כל אלה פעלו בבגדאד במאה העשירית ותחילת המאה ה-11. הספרים שלהם שימשו צינור ספרותי חשוב שדרכו הועברו תורות הגאונים לספרד. יש חשיבות מיוחדת לספרות ההלכתית של הגאונים המהווה את הגיבוש והניסוח השיטתי הראשון של ההלכה אחרי התלמוד. ספרי הגאונים המאוחרים, המאורגנים בשיטתיות מדעית, משמרים את החשיבה המשפטית, שיטת העבודה ההלכתית ופרשנות התלמוד של אלו שהיו הקרובים ביותר למסורות ההלכה העתיקות של בבל, והם היו נציגיה האותנטיים והסמכותיים. המטרה המרכזית של הפרויקט הזה הייתה לתרום בצורה משמעותית לבניית תשתית טקסטואלית דרך שחזור ותרגום של טקסטים, שתהווה הבסיס לניתוח השוואתי בין הספרות ההלכתית של הגאונים המאוחרים לבין חיבורי חכמי ספרד הקדומים ברמה ההלכתית, ההיסטורית והספרותית. החלקים הקיימים משתי קבוצות החיבורים, של הגאונים הבבליים המאוחרים ושל חכמי אנדלוסיה, שוחזרו מקטעי כתבי יד ששרדו בגניזת קהיר. החיבורים המשוחזרים תורגמו מערבית-יהודית לעברית ונוספו להם הערות הלכתיות.