בליה של סלעים משחקת תפקיד חשוב ביותר בעיצוב הנוף, בשחיקה של בניינים, ואף בקביעת האקלים בקנה מידה גלובלי. בדרך כלל המסה כימית נחשבת גורם מרכזי לקביעת קצבי הבליה, אך הדרך שבה מינרלים מתבלים בטבע אינה ידועה היטב. על מנת לשפוך אור על תהליכי הבליה של סלעים, המטרה העיקרית של פרויקט זה הייתה לצפות באופן ישיר במנגנונים הקובעים את הקצב שבו סלעים מתפרקים כאשר הם באים במגע עם מים. כדי לצפות באינטראקציות של מים עם סלע המתרחשות בקנה מידה זעיר ביותר השתמשנו במיקרוסקופ כוח אטומי מתקדם. בנוסף לתהליכי המסה מוכרים, הופתענו לראות שבמהלך הניסויים שלנו חלקיקים זעירים התנתקו מפני השטח של הסלעים. בדרך כלל מקובל לחשוב שבקנה מידה מיקרוסופי בליה נשלטת על ידי תהליכיים כימיים, אך התצפיות שלנו הראו שהמצב מורכב יותר. באמצעות המיקרוסקופ ניתן להבחין בהמסה כימית בין הגרגרים המאפשרת התנתקות פיזיקלית של גרגרים קטנים. תהליך זה מאיץ את השחיקה של הסלעים ועשוי לייצג את מנגנון הבליה העיקרי עבור סלעים כמו גיר. תופעה זו הינה נפוצה יותר בסלעים דקי גרגר. הראינו שהמנגנון שזיהינו עשוי להסביר מדוע אבנים מסוימות בכותל המערבי בלויות מאוד בעוד אבנים אחרות כמעט ולא התבלו באלפיים השנים האחרונות. הסרתם של גרגרים קטנים היא כנראה תהליך נפוץ בטבע. הבנת תהליכי הבליה יעזרו להכווין פיתוח שיטות לשימור מבנים. לדוגמה, ניתן להנדס חומרים המלכדים גבישים קטנים במיוחד כדי למנוע את השחיקה המואצת. פיתוח שיטות הנדסיות מתקדמות מסוג זה עשוי לעזור לשמר לא רק את הכותל המערבי אבל גם אתרי עתיקות נוספים בארץ ובעולם.