תכנון הערים המודרני נמצא כבר תקופה ארוכה בתהליך של חיפוש אחר דרך חדשה. ברחבי העולם הצטברו ראיות רבות לכך שתכנון כוללני של ייעודי קרקע באמצעות תכניות מתאר, כפי שנהוג כיום, אינו כלי מתאים לדינמיקה של התפתחות הסביבה הבנויה. מערכות תכנון רבות נוטות לזנוח את האמצעי הזה ולחפש כלים גמישים יותר, המתאימים לפיתוח המהיר והמתמיד של הערים ומבטיחים קבלת החלטות הוגנת, דמוקרטית ומוסדרת מבחינה חוקית. מבחינה זו, דווקא הערים והיישובים הערביים בישראל מציעים מעבדה מרתקת של תכנון על פי קוד מרחבי-חברתי ורגולציה קהילתית-חברתית – בניגוד לרגולציה מדינתית – של הסביבה הבנויה. דווקא כישלונה של מערכת התכנון הישראלית בהתוויית התכנון הפנימי ביישובים ערביים, בגיבושם ובארגונם, מוליך אותנו אל הרעיון של תכנון עצמי: תכנון ללא תכנית מתאר המתבסס על קוד חברתי-מרחבי לרגולציה, אמנם לא פורמלית, של התכנון והפיתוח. במסגרת המחקר חשפנו כללים בסיסיים של התנהלות תכנונית הנוגעים הן למרחבים פרטיים – בניית בתים לצרכי מגורים, למשל – והן להתווייתם של מרחבים ציבוריים וסמי-ציבוריים מוסדרים. גילינו כי דרכים, רחובות, מקומות מפגש משפחתיים ושכונתיים נוצרים מתוך הציות והקבלה המובנת-מאליה של כללים תרבותיים לתכנון מרחבי. בחנו את האופן שבו הקודים החברתיים-מרחביים משתנים בהשפעת השינויים החברתיים-כלכליים שעוברת החברה הערבית. ניתוח מעמיק של הסביבה הבנויה בעיר סח'נין חושף שתי "טבעות" של פיתוח עירוני סביב הגלעין ההיסטורי של העיר, המשרטטות מעין ציר-זמן מהעבר אל ההווה. חלק מהקודים משתמרים חרף השינויים החדים ואחרים משתנים ואף נמחקים. הנטייה למגורים משפחתיים ובסמיכות לבני משפחה, למשל, על אף שהיא מתרופפת לאורך ציר הזמן, ממשיכה להיות מנוע מוביל המחולל את המרחבים הציבוריים בסביבה הבנויה. טכנולוגיות של בנייה לגובה מאפשרות יצירת מבנים רב-דוריים שקומות הקרקע שלהן מחליפות את החלל הציבורי הפתוח בין המבנים. בנוסף, התפתחות של רחובות מסחר כלל-עירוניים ואפילו אזוריים מייצרת מרחבים אנונימיים, לא משויכים מבחינה משפחתית, שקוד הגישה והתכנון בהם הוא שונה. במסגרת המחקר גם בחנו את האפשרות למסד את התכנון העצמי ולעשותו למנגנון תכנון פורמלי. בנקודה זו שבנו והתחברנו אל מערכות התכנון המודרני ואל החיפוש שלהן אחר מנגנון תכנון יעיל וזמין שיחליף את התלות בתוכניות שימושי הקרקע. המתח שבין ההתוויה התרבותית של התכנון ביישובים הערביים לבין המסגרת החוקית מזמין את הסדרת המנגנון התרבותי ועשייתו למנגנון פורמלי ועקבי.