רוב היהודים שגורשו מקסטיליה ואראגון בשנת 1492 היגרו לאימפריה העות'מאנית, שם פיתחו את לשונם, שהייתה מורכבת בעיקר מאלמנטים ממקור היספני, עברי וערבי לשפה יהודית חדשה הנקראת ג'ודזמו או לאדינו. שפה זו שימשה את היהודים בתורכיה, יוון, בולגריה, יוגוסלביה ומקומות אחרים בבלקן, וגם בארץ ישראל ובמדינות הגירה באירופה ובארצות הברית. ייצוגים כתובים של שיחות פיקטיביות בלשון מדוברת יומיומית הם ההשתקפות הטובה ביותר של האופן שבו אנשים רגילים השתמשו בעבר בלשונם בהקשרים יומיומיים רגילים. הדרך הטובה ביותר לנתח שפה מדוברת עכשווית היא להקליט דוברים חיים ולנתח את שיחותיהם. מאחר שאין הקלטות של ג'ודזמו/לאדינו מדוברת לפני התקופה המודרנית, החוקרים אספו קטעים שהיו אמורים לייצג שיחות יומיומית בשפה מדוברת ממקורות שנכתבו במאות 20-16, המירו את הטקסטים מאותיות עבריות לאותיות לטיניות (על מנת להקל על הניתוח לפרסום בבמות בשפות אירופיות), וניתחו אותם בעזרת כלים של ניתוח בלשני כללי וחברתי במטרה לאתר את מאפייני שפת השיחה היומיומית, לעומת שיחה ספרותית מלאכותית יותר. על ידי ניתוח הטקסטים שנאספו במהלך הפרויקט החוקרים מבינים טוב יותר איך דוברי ג'ודזמו/לאדינו השתמשו בשפה שלהם בהקשרים מדוברים יומיומיים במשך חמש מאות שנה.