מחקר בגובה העיניים
מחקר בגובה העיניים
עובדות ומספרים


הטיפול בהתנגדויות לתוכניות בנייה בישראל משרטט פרופיל של החברה הישראלית: העדפה לבעלי הון, עיסוק מועט בסוגיות חברתיות
האם מתנגדים לתוכניות בנייה זוכים תמיד לאותו יחס ממתכנני ערים? לאו דווקא. מתנגדים זוכים לתשובות מפורטות ומעמיקות יותר אם הם יהודים, אמידים ומתגוררים בערים גדולות. המתכננים ממעטים להתייחס לסוגיות של צדק חברתי
הליך ההתנגדויות הוא הערוץ המרכזי, והיחיד שהוא חובה על פי חוק, לשיתוף הציבור בתכנון בישראל. בסוף הליך ההתנגדויות, המתכננים מחויבים להסביר את כל החלטותיהם בכתב ולפרסם את הפרוטוקול. במחקר זה בחנו את ההצדקות שבעזרתן מתכנני ערים מסבירים את החלטותיהם למתנגדים לתוכניות שונות. אספנו וניתחנו פרוטוקולים שרשמו 5 ועדות מחוזיות, בתשובה להתנגדויות לתוכניות ב-9 ערים מרכזיות ופריפריאליות, גדולות וקטנות, יהודיות, ערביות ומעורבות, במהלך השנים 2013-2010. המחקר נערך בשיתוף פעולה בין חוקרת התכנון והאדריכלות טליה מרגלית לבין הסוציולוגית אדריאנה קמפ. הצגנו כמה שאלות מחקר: (א) אילו תפישות דומיננטיות של האינטרס הציבורי מיוצגות בהצדקות המתכננים? (ב) האם יש הבדלים בתשובות למתנגדים ממגזרים שונים? (ג) כיצד השפיעה המחאה החברתית בשנת 2011 על מאפייני ההצדקות? ממצאי המחקר נוגעים בדיונים מרכזיים סביב מושגי הדמוקרטיה והצדק בתכנון. ראשית, הראינו כי רוב ההתנגדויות מתייחסות לבעיות במרחב ובחברה הנובעות מתוכניות הבנייה, ואף על פי כן, במקרים רבים המתכננים אינם מתייחסים לבעיות אלו. תחת זאת הם מדגישים את החוקים, התהליכים והמומחיות שלהם-עצמם כדי להצדיק את החלטות התכנון. שנית, בניגוד לטענות על התקדמות בפתיחות, בשקיפות ובשיתוף ציבור בתכנון, הראינו כי מתכננים מגיבים אחרת למתנגדים שונים. הם מספקים תשובות מפורטות יותר לאוכלוסייה אמידה, למתנגדים בערים מרכזיות ולמתנגדים יהודים. שלישית, המתכננים מגיבים על שינויים בהלכי הרוח הציבוריים, ובפרט על המחאה החברתית ב-2011, הן בהתגוננות והדגשת הידע והתחיקה הקיימים, והן בעריכת שינויים ובתשומת לב רבה יותר לנושאים חברתיים. אך ככלל, סוגיות של צדק חברתי תופסות מקום קטן יחסית בדיונים. ולסיום, הממצאים מאששים את הביקורת הקיימת על ריכוזיות, לצד ייצוג גובר ומשמעותי ליזמים ולבעלי הון גדולים. רוב ההתנגדויות מוגשות על ידי תושבים – ורובן נדחות. התשובות לגופים המעורבים בתכנון חיוביות יותר. מבין ההתנגדויות לפרויקטים משותפים ציבוריים-פרטיים, שיעור ההתנגדויות המתקבלות הוא נמוך יחסית; הסיכוי שהתנגדות לפרויקט פינוי-בינוי תתקבל נמוך יותר מהסיכוי לקבלת התנגדות לכל שאר סוגי הפרויקטים. פרויקטים יוקרתיים וגבוהים מוסברים יותר מאחרים בשיקולים חברתיים, כגון פיתוח של שטחי ציבור על ידי היזמים. בפינוי-בינוי יש התייחסות מועטה להצדקות אלה, והמתכננים מצדיקים את החלטתם לדחות התנגדויות בעיקר בצורך הסביבתי לצופף את הבנייה.