בתלמוד הירושלמי ובתלמוד הבבלי מובאים דיוניהם של האמוראים, שפעלו במאות השלישית עד החמישית לספירה בארץ ישראל ובבבל. התלמוד הירושלמי משמר את תורת ארץ ישראל הקדומה, שחשיבותה גדולה להתפתחות ההלכה. לימוד הירושלמי איננו פשוט: אין בו עריכה מעצבת כבתלמוד הבבלי, והזנחתו היחסית במשך הדורות גרמה למיעוט כתבי יד ודפוסים קדומים שלו. אבל דווקא נקודות "חולשה" אלו הן הן המגדילות את חשיבותו של הירושלמי, המשמר בעיקרו שלב קדום של ספרות חז"ל, ומשום המיעוט היחסי של העתקותיו ניתן למצוא בו שפע של נוסחים קדומים. הירושלמי הגיע לידינו כמעט בשלמותו בכתב יד אחד בלבד, הוא כתב יד ליידן, שנכתב בשנת ה'מ"ט (1289), וממנו נדפס לראשונה בוונציה בשנת רפ"ג (1523). במשך שנים רבות לא היה שום נוסח מוסמך של התלמוד הירושלמי, עד אשר בשנת תשס"א (2001) הופיעה מהדורת התלמוד הירושלמי של האקדמיה ללשון העברית. זוהי המהדורה המדעית הראשונה והיחידה של התלמוד הירושלמי כולו – מפעל ענק בהיקפו, פרי עבודת צוות של עובדי המילון ההיסטורי של הלשון העברית, שרוכז לקראת הפקת הספר על ידי. המהדורה התקבלה בעולם החוקרים והלומדים בהתלהבות, והפכה למקור מוסמך לציטוט נוסח התלמוד הירושלמי. המהדורה מבוססת על כתב יד ליידן, אך הוכנסו בו אלפי תיקונים וסימנים המרמזים לנוסחים טובים יותר של הטקסט, תוך מעקב אחרי פרשנות הירושלמי ומחקרו לדורותיהם, שימוש בנוסחים הראשונים ובדיקת כתבי יד חלקיים מקבילים. אבל סימני התיקונים סתומים, והקורא אינו יכול לדעת מדוע הוצעו השיפורים השונים ומה האסמכתאות שמאחוריהם. מטרת מחקרנו היתה לפרש את כל ההתערבויות שהתערבו מתקיני המהדורה בטקסט ולציין את מקורותיהן ואת המחקרים שהובילו אליהן. כדי לעמוד במשימה זו בדק עוזר המחקר, ד"ר יונתן שגיב, את כל אלפי התערבויות המהדירים במהדורה ועמד על מקורותיהן, בין שבפרשנות התלמוד הירושלמי לדורותיה ובין שבעשרות מחקרים. כמרכז המחקר אני בודק אחריו את ממצאיו, ובכל מקום שהציב סימן שאלה אני חוקר ובודק עד שימצא הפתרון. ככלות מלאכת הבדיקה והרישום אפשר יהיה לקבל מידע מדויק על כל התערבות והתערבות שנעשתה במהדורת הירושלמי. השלמת המחקר ופרסומו תביא ברכה רבה לכל החוקרים והלומדים הנזקקים לתלמוד הירושלמי, ותציב את חקר נוסח הירושלמי במדרגה גבוהה הרבה יותר מן המצב הקיים היום.