אין כיום מחקר רב העוסק בהשפעה של סכסוכים על מוסדות מדינה, ובפרט מערכת המשפט ונורמת השוויון אל מול החוק, באופן הבוחן השפעה זו במהלך הסכסוך בהשוואה לתקופה שאחריו. במחקר שלנו הרחבנו את העיסוק בתחום זה, ובדקנו את האופן שבו הטיה אתנית מתקיימת במהלך סכסוך אלים בהשוואה לתקופה שלאחר ירידה דרמטית בעוצמת הסכסוך. אנו מגדירים הטיה אתנית כיחס מועדף המוענק על ידי פרט לבני הקבוצה האתנית שלו. אך הגדרה זו אינה מספקת. על מנת לבחון את ההשפעה של סכסוך על הטיה אתנית יש צורך למצוא מדד אמין להטיה זו. בעבודה הנוכחית אנו משתמשים במדד של הטיה אתנית שפיתחנו במאמר קודם, המבוסס על החלטות שקיבלו שופטים יהודים ושופטים ערבים בבתי משפט לתביעות קטנות בישראל, בתיקים בהם ערבי תובע יהודי או יהודי תובע ערבי. מכיוון שבבתי המשפט שאנו בוחנים התיקים מוקצים לשופטים באופן אקראי, אנו יכולים לאמוד את עוצמת ההטיה האתנית של השופטים באופן אמין. במאמר הקודם בחנו החלטות שופטים בזמן האינתיפאדה השנייה, בשנים 2004-2000, תקופה שאופיינה ברמת אלימות גבוהה מאוד. מצאנו כי לתביעה יש 19% יותר סיכוי להתקבל אם השופט שמטפל בתביעה זו הוא מאותה קבוצה אתנית כמו התובע. יש להדגיש כי אין אפשרות לקבוע אם מקורה של ההטיה בשופטים יהודים, ערבים או שופטים משתי הקבוצות. בנוסף, מצאנו כי עוצמת ההטיה האתנית הזו הושפעה באופן מובהק מעוצמת האלימות האתנית בסביבת בית המשפט בתקופה שקדמה לדיון בתיק. בבתי משפט שבסביבתם הייתה מעט אלימות גם הייתה הטיה אתנית נמוכה יותר. על בסיס תוצאות אלו ניתן היה לצפות שירידה עתידית בעוצמת האלימות תוביל לירידה בהטיה האתנית, במיוחד בבתי המשפט שבסביבתם האלימות פחתה באופן החד ביותר. אלא שהמחקר שלנו סותר את התחזית הזו. בעבודה הנוכחית בחנו החלטות של שופטים באותם בתי המשפט בשנים 2010-2007. בתקופה זו נרשמה ירידה חדה של יותר מ-90% באלימות בתוך ישראל לעומת התקופה שקדמה לה, תקופת האינתיפאדה השנייה. באופן מפתיע, לא מצאנו ירידה בעוצמת ההטיה האתנית. בתקופה המאוחרת, בדומה לתקופת האינתיפאדה השנייה, הסיכויים של תביעה להתקבל היו כ-18% גבוהים יותר אם השופט היה מאותה קבוצה אתנית כמו התובע. גם לא מצאנו עדות לירידת עוצמת ההטיה לאורך התקופה המאוחרת עצמה. בנוסף, ראינו שבאותם בתי משפט שסביבתם סבלה מאלימות רבה יחסית בתקופת האינתיפאדה, ההטיה האתנית נותרה גבוהה יותר גם בתקופת המאוחרת. ניתן לחשוב על שני מנגנונים שעשויים להסביר את ההשפעה המתמשכת של אלימות אתנית על מערכת המשפט. המנגנון הראשון פועל באמצעות החשיפה האישית של השופטים לאלימות וצריבתה בזיכרונם: שופטים שנחשפו לאלימות נותרים "מצולקים". שנית, ייתכן שהאלימות גורמת לשינויים מתמשכים בבתי המשפט או באזורים בהם הם ממוקמים, ללא תלות בהיסטוריה האישית של השופטים, למשל על ידי יצירת מתחים ושינויים בנורמות ביישוב שבו בית המשפט ממוקם. כדי להבין טוב יותר את מקורות ההשפעה המתמשכת, אספנו מידע על מידת חשיפתם של השופטים לאלימות במקום עבודתם בתקופת הסכסוך. התוצאות מספקות תמיכה אמפירית במנגנון השני. כלומר, הממצאים מצביעים על כך שהחשיפה לאלימות בסביבת בית המשפט בתקופת הסכסוך מותירה את חותמה על בית המשפט ופחות על השופטים עצמם. שופטים שעוברים מאזור אלים לאזור שליו יחסית הופכים למוטים פחות, ואילו שופטים שעוברים מאזור שליו לאזור אלים יחסית מפגינים מידה רבה יותר של הטיה. ראוי להדגיש כי ההטיה האתנית יכולה מצדה לתרום להחרפת האלימות. כלומר ייתכן שמדובר בדינמיקה של היזון חוזר: אלימות מובילה להזדהות קבוצתית חזקה יותר והזדהות קבוצתית מעצימה את הסכסוך.