כשאנו רוצים לתאר את הסיכון למות לאורך גילאי האדם המצוי, אנו משתמשים בעקומת תמותה. באופן כללי, לעקומה הזאת צורה אחידה: היא יורדת בשנים הראשונות של החיים ומגיעה לרמת הסיכון המזערית בסביבות גיל 10, ואז היא עולה שוב לאורך שנות העשרה, מתייצבת בבגרות. לאחר מכן היא מתחילה לעלות שוב באופן יותר ויותר תלול לתוך הזקנה. תוחלת החיים היא מספר השנים, בממוצע, שאנשים יחיו אם אלה הם הסיכונים אליהם הם חשופים בכל גיל וגיל. אלא שהעקומה אינה אחידה לכל האוכלוסיות. צורתה, הלכה למעשה, שונה בין גברים ונשים ובין אוכלוסיות שונות. לנשים, לרוב, שיעורי סיכון נמוכים לאורך כל שנות החיים, ועליית הסיכון אל תוך הזקנה מתחילה בגיל מאוחר יותר בהשוואה לגברים. בנוסף, ככל שרמת החיים באוכלוסייה מסוימת עולה, שיעורי הסיכון בה יורדים באופן כללי וגם הזקנה מתעכבת. מעבר לתמונה הכללית הזאת ישנם גם הבדלים משמעותיים במשקל היחסי של קבוצות הגיל השונות, בתקופות שונות ובאוכלוסיות שונות. המחקר הנוכחי התמקד בהבדלים אלה, אשר מעניקים לכל עקומת תמותה את צורתה הייחודית. לאורך זמן, שינויים סביבתיים השפיעו על גילאים שונים באוכלוסיות שונות. במקומות ששיעורי התמותה ירדו הודות לעלייה כללית ברמת התזונה, למשל במערב אירופה בתחילת המאה העשרים, הנהנים העיקריים מהירידה בשיעורי התמותה היו ילדים ובוגרים צעירים. במקומות אחרים, שם הירידה בסיכון למות הייתה מאמצע המאה העשרים ונשענה על טכנולוגיה מתקדמת, היא הייתה תחילה בינקות ובגילאים הצעירים. וכך קורה ששתי אוכלוסיות יכולות לדעת תוחלת חיים זהה, בתקופות שונות, עם עקומות תמותה שונות למדי. עד עתה, רמת התמותה בגילאים המבוגרים ביותר, סביבות גיל 100, כמעט לא השתנתה, וכמחצית האנשים בקבוצת הגיל הזאת נפטרים במהלך השנה. אולם, מאחר ושיעורי התמותה בגילאי הביניים כן ירדו, והגיל בו שיעורי התמותה התחילו לעלות נדחה, התוצאה הייתה שקצב העלייה בשיעורי התמותה לעת זקנה, כלומר קצב ההזדקנות, נהייה מהיר יותר. המחקר שלנו מראה כי גם אם נשווה בין אוכלוסיות עם רמת תמותה דומה בגילאים צעירים, נראה שישנם הבדלים בשיעורי התמותה בגילאים המבוגרים יותר: לכידות משפחתית, שוויון בחלוקת משאבים חברתיים ומשטרים דמוקרטיים פועלים כולם לדחות את הגיל בו שיעורי התמותה מתחילים לעלות. במילים אחרות, כל הגורמים האלה פועלים כדי לדחות את התמותה. מהצד השני ניתן לומר כי העדר רשתות תמיכה משפחתיות ואחרות כמו גם אי שוויון חברתי ומשטרי דיכוי פוליטי פועלים כדי להקדים את העלייה בשיעורי התמותה ולהגביר את תמותה שמתרחשת טרם זמנה. בתוך החברה ישנם הבדלים בין קבוצות שונות, ברמת הרווחה ובתנאים הסביבתיים בהם אנשים חיים – אופי הארגון המשפחתי, רמות אפליה, אכיפת הסדר החברתי וחשיפה לשרירותיות שלטונית וכיוצא באלה. כל הגורמים השונים הללו פועלים ליצור הבדלים גם בתוחלת החיים של קבוצות שונות וגם בצורת העקומה הספציפית של אותן קבוצות. בנוסף לכך, בתוך החברה, שיעורי התמותה של גברים רגישים יותר להבדלים ברמת חיים ובתנאים סביבתיים אחרים מאשר שיעורי התמותה של נשים.