העולם שמסביבנו עשיר בשלל גירויים שמציפים את חושינו בכל רגע ורגע. עם זאת, בשל יכולתנו להתמקד באירוע או במחשבה כלשהי תוך סינון גירויים חיצוניים בלתי-רלוונטיים, על פי רוב אין אנו חווים תחושת הצפה או עומס יתר חושי. יכולת סינון זו, שבה נבחרים גירויים מועדפים על פני גירויים פחותי חשיבות, מתבצעת הודות למנגנון הקשב. מנגנון זה מאפשר להתמקד בקלט הנבחר ולעבד אותו באופן מהיר ויעיל יותר. קיימת מחלוקת רבת שנים על אודות אופן פעולתו של מנגנון הקשב, ובפרט, על אודות רמת העיבוד של גירויים הנמצאים מחוץ למוקד הקשב החזותי. גישות "קלאסיות" סבורות ברובן שגירויים שאיננו קשובים להם אינם מעובדים, או שהם מעובדים ברמה נמוכה יחסית. עם זאת, ממצאים מהשנים האחרונות מראים כי גם כאשר גירויים נמצאים מחוץ למוקד הקשב שלנו, קיימת יכולת עיבוד גבוהה שלהם. במחקר הנוכחי בחנו את אופן העיבוד של עצמים יומיומיים וסצנות (למשל, תמונות נוף) שאינם זוכים לקשב. עשינו זאת תוך נקיטת גישה שונה ממרבית המחקרים שבוצעו עד היום. ברוב המחקרים אשר בדקו עיבוד של עצמים לא-קשובים, המשתתפים נדרשו לחפש באופן פעיל גירויים אשר מוקמו מחוץ למוקד הקשב החזותי – למשל, תמונת חיה הנמצאת באזור פריפריאלי של שדה הראייה. במחקר הנוכחי שאלנו מה יהיה גורלם של גירויים שאינם מהווים חלק מהעצמים שהמשתתפים מחפשים באופן פעיל. בסדרה ארוכה של מחקרים מצאנו כי למעט מקרים יוצאי דופן, המשתתפים לא זיהו באופן "אוטומטי" גירויים לא-קשובים. ממצאינו מעידים, אפוא, כי מקרים אלה נבחנים מאותם מקרים שנבחנו עד כה, בהם יש חיפוש פעיל אחר גירויים מחוץ לשדה הראייה. בסדרת מחקרים נוספת, בחנו את מהימנותו של הזיכרון החזותי בשימור ושליפה של מידע על אודות המראה המדויק של סצנות ועצמים יומיומיים. במרכז המחקר עמדה השאלה – מה אנחנו מסוגלים לקודד ולזכור מ"הצצה" חטופה לתמונה עשירה בפרטים. מחקרים רבים הראו כי מידע המקודד בחטף דועך כעבור זמן קצר יחסית. במקרים אלה משתמרים בזיכרון רק העצמים או האירועים המרכזיים ביותר. עם זאת, גורם אשר עשוי לסייע לזכירת העצמים והפריטים שבתמונה הוא מידע המעניק משמעות למערכת הקשרים שבין העצמים. כך למשל, כאשר אנו מביטים במהדק המונח ליד מחורר ומספריים, ושלושתם מונחים על גבי שולחן עבודה, הסיכוי שנזכור עצמים אלה גבוה הרבה יותר מאשר מצב שבו המהדק מונח ליד כרוב ומנעול, ושלושתם מונחים על ספסל רחוב. כלומר, קיומו של הקשר-על, המכונה בספרות סכמה – scheme – מסייע לקידוד ולשימור המידע במאגר הזיכרון לטווח הארוך. במחקר הנוכחי בחנו את טיב השפעתה של סכמה על היכולת לשמר פרטים חזותיים מדויקים במקרה של הצצה חטופה. אמנם ידוע שקיומה של סכמה מסייע לזכירת מהותם של העצמים הנצפים בחטף – למשל, עצם קיומו של מהדק בתמונה – אך שאלנו האם קיומה של סכמה גם מסייע לזכור פרטים ספציפיים יותר כמו צבעו של המהדק. שיערנו שבמצב של מבט חטוף, קיומה של סכמה מפחי את כמות המידע שאותה נדרש האדם לעבד ובכך הוא מקל על תהליך הזיכרון. ממצאינו הראו שאכן, מידע סכמטי יכול לסייע לזכירה מוצלחת יותר של המראה המדויק של חפצים וגירויים.