עבריינות בני נוער הינה בעיה חברתית משמעותית שמהווה מקור דאגה להורים, אנשי מקצוע והציבור בכלל, במיוחד לאור השפעותיה השליליות על בריאותם הנפשית והפיזית הן של הקורבנות והן של הפוגעים. המחקר הנוכחי בא לספק בדיקה מעמיקה של גורמים שעומדים בבסיס מעורבותם של בני נוער ערבים באלימות. האוכלוסייה הערבית בישראל מהווה כיום כ-20% מכלל האוכלוסייה, והיא מאופיינת במצב סוציו-אקונומי ירוד והקצאת משאבים נמוכה מזו של האוכלוסייה היהודית. מבחינה תרבותית, האוכלוסייה הערבית מאופיינת, באופן כללי, בהיותה חברה מסורתית בעלת ערכים פטריארכליים וסמכותיים. מחקר זה בחן טווח רחב של התנהגויות אלימות (אלימות חמורה, מתונה, עקיפה ועוד) וגורמים מנבאים, שכללו מאפיינים אישיים (מגדר, גיל, אימפולסיביות, דתיות, ותפיסת אפליה), משפחתיים (פיקוח הורי ומצב סוציו-אקונומי של המשפחה), וגורמים קהילתיים (התנסות באלימות בשכונה) בקרב מדגם מייצג של בני נוער ערבים. בנוסף, המחקר בחן האם הקשר בין המשתנים המנבאים התנהגות אלימה, דומה או שונה בקרב בנים ובנות ובקרב בני נוער עם יחסים חיוביים עם הוריהם בהשוואה לאלו עם יחסים לא טובים עם הוריהם. המחקר התבסס על מדגם מייצג של 3,178 בני נוער בכיתות ז׳ עד י״ב אשר מילאו שאלונים מובנים ואנונימיים לדיווח עצמי במסגרת כיתתית. המדגם כלל תלמידים בגילאים 11-17. הממצאים במחקר זה מראים שבני הנוער הערביים מעורבים ברמות גבוהות של אלימות. נמצא שקרוב למחצית מהתלמידים (47.3%) דיווחו שהשתמשו באלימות פיזית מתונה כלפי אחרים, יותר מרבע מהתלמידים (28.4%) דיווחו שהיו מעורבים באלימות פיזית קשה וכ-14% מהתלמידים דיווחו שהשתמשו באלימות ברשת כלפי מישהו אחר לפחות פעם אחת במהלך החודש האחרון. מעורבות באלימות הייתה גבוהה יותר בקרב בנים, כמו גם תלמידים עם רמת תמיכה ורמת תקשורת נמוכה יותר עם ההורים, ובקרב אלו שהיו חשופים לרמות גבוהות של אלימות בשכונת מגוריהם. הממצאים במחקר זה מדגישים את החשיבות של ההתייחסות לאלימות בני נוער מנקודת מבט אקולוגית שתתייחס בו-בזמן למאפיינים אישיים, משפחתיים וקהילתיים. ממצאים אלה מסייעים בעיצוב תכניות מניעה והתערבות להתמודדות עם תופעת האלימות האמורות לתת מענים למאפיינים ברמות שונות אלו.