במחקר זה ביקשתי לאפיין, לזהות ולמפות את השיקולים ההלכתיים המאופיינים במהותנות מגדרית – התפיסה לפיה מגדר אינו מעוצב על ידי התרבות והחברה אלא מהותי לאדם מבחינה ביולוגית או אחרת ולכן אינו דינמי – ולבחון כיצד שיקולים אלה מָבְנים את הזהות הנשית והגברית בהתאמה. המחקר שלי בירר את שאלת המהותנות המגדרית כעיקרון הלכתי-תיאולוגי, העומד בתשתית של פסקי הלכה בנושאים שונים ומגוונים, עיקרון שטרם ניתן לו דין וחשבון שיטתי. אני מזהה תפיסות מהותניות כפי שהן משתקפות בתשובות הלכתיות בנות זמננו מתחומים הלכתיים שונים; ממפה את ההקשרים והתחומים ההלכתיים בהם מהותנות מגדרית מצטיירת כשיקול מרכזי בפסיקה; ומנתחת ומאפיינת את המהותנות הזאת ואת משמעותה, את רכיביה ואת מופעיה השונים. המחקר שלי עוסק במגוון שאלות. כך למשל, האם המהותנות היא לרוב ביולוגית, תרבותית, מטאפיזית או אחרת; האם ניתן לסווג טיעונים מהותניים שונים בהתאם לתחומי הדיון ההלכתיים בהם הם מופיעים; האם מדובר בקטגוריות יציבות וקבועות; מהו הידע המשתקף מהדיונים ההלכתיים לגבי האופן שבו על נשים וגברים לנהוג, כלומר כיצד מובנה באמצעותם המגדר הנשי והגברי; ומה נוכל ללמוד ממחלוקות בדבר הצדקות מהותניות שונות כשיקולים בפסיקת ההלכה על התפיסות התיאולוגיות הנגזרות מהן. אני סבורה כי תרומת מחקר זה היא בעיקרה חברתית, מעבר לתרומתו המשוערת לחקר הפילוסופיה של ההלכה. זאת משום שגישות מהותניות מהוות את אחד המעכבים היעילים ביותר נגד קידומן של תובנות שוויוניות בחברה בכלל ובחברה הדתית בפרט. כוחן נובע מן העובדה שהן מוצגות כעולות בקנה אחד עם עקרון השוויון, הקובע את עקרון "היחס השונה לשונים" כחלק בלתי נפרד ממנו. התפיסה המהותנית מציגה את השונות כטבעית והכרחית ולפיכך כרלוונטית להדרתן של נשים מן הספירה הציבורית. היא מתחזקת לאור הבניית הזהות הגברית כתשליל של זהות זו ובכך מתקפת את העמדה הנורמטיבית לגבי הסדר הטבעי, ההיררכי, הראוי בין שני המינים. המעקב אחר תהליכי כינון הזהויות הנשיות והגבריות בספרות ההלכתית, וההבחנה בין סוגי המהותנות המיוצגים בו, מנסה להציג תמונה מורכבת יותר. מצד אחד הדבר מערער על הקביעות המהותניות המטאפיזיות בכך שהוא מראה שהשיח ההלכתי לא בהכרח מאמץ אותן, ומצד שני הוא מעלה את התהייה על הכרחיות הטענה המהותנית לאור מסורת הפסיקה הקודמת, בכך שהוא מראה את הפער בין גישות לא מהותניות בחז"ל ובהלכה המוקדמת, לבין אימוץ מהותנות מסוגים שונים בהגות התיאולוגית בת זמננו. באופנים אלה המחקר עשוי לפרק את הטענה לפיה "העמדה היהודית", המוצגת לפעמים בשיח הציבורי כאחת ואין בלתה, מייצגת באופן בלעדי תפיסות מהותניות שאין לערער אחריהן ואשר גוררות תיאולוגיה המנוגדת לעקרון השוויון, כפי שזה מובן במסורת הליברלית כיום. מן הממצאים העולים עד כה, לגבי אופני הכינון של זהויות גבריות, כפי שאלה מובנות בשיח ההלכתי העוסק בהומוסקסואליות, דומה שככל שהגישה הינה מהותנית יותר, כלומר – נוטה לייחס לטבע הגברי נטייה הטרוסקסואלית בלעדית, כך הגמישות ההלכתית חלשה יותר. בנוסף, מהותנות המיוצרת כלפי נשים, מעכבת לרוב את קידומן של תפיסות שוויוניות.