העלייה במחירי הדירות בישראל והמחסור בדיור בר-השגה הם בעיה לאומית שמגדילה פערים חברתיים, תרבותיים וכלכליים בין שכבות שונות באוכלוסייה. במחקרנו פיתחנו מדד ג׳יני להערכת אי-השוויון בנשיגות דיור (היכולת לרכוש דירה). הוא מבוסס על היחס שבין הכנסת משק הבית למחיר הדירה שהוא יכול לרכוש. הערכנו את התפתחות אי-השוויון בנשיגות הדיור בישראל בהתבסס על סקרי הכנסות והוצאות משק בית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנים 1992-2011 ועל עסקאות הנדל״ן שנרשמו ברשות המסים באותן שנים. מניתוח מדגם של כ-160 אלף משקי בית שמייצגים את האוכלוסייה בישראל, מצאנו שאי-השוויון בנשיגות הדיור עלה במחצית השנייה של התקופה שנחקרה, והתקיים מתאם חיובי בינו לבין מחירי הדיור הממוצעים. עיקר אי-השוויון התקיים בפילוח האוכלוסייה לפי מגדר ראש משק הבית, מצב משפחתי, מעמד בעבודה, מספר המועסקים במשק הבית ומקום המגורים. כך למשל, מצאנו כי נשיגות הדיור של גברים גבוהה מזו של נשים, של נשואים/ות גבוהה מזו של גרושים/ות ומשל יחידים/ות, ושל שכירים/ות גבוהה מזו של עצמאים/ות. במחקר נוסף הצגנו מדד חדש לבחינת נשיגות הדיור – מתואם צריכה. לפי המדד המסורתי לנשיגות דיור, ככל שמשק בית מתגורר בדירה יקרה יותר, כך הוא נדרש ליותר חודשי עבודה כדי לממן את רכישתה (ולהפך). אך לעתים אנשים מתגוררים בדירה יקרה בשל העדפה אישית. ואז עלולה להיווצר הטיה במדד המסורתי שלפיה קיימת בעיה בנשיגות הדיור בשל אותם חודשי עבודה רבים שנדרשים למימונו. ולהפך – אם משק בית מתגורר בדירה שמחירה נמוך יחסית, אך כזו שלא מתאימה לצרכיו (כיוון שאינו יכול להרשות לעצמו דירה גדולה יותר), עלולה להיווצר הטיה שלפיה אין לו בעיה בנשיגות הדיור. לכן תיקנו במדד המסורתי את ההטיה שנוצרת בשל שונות בהעדפות. בהתאם, בחנו סקרי הכנסות והוצאות משק בית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנים 1998-2015 ועסקאות נדל״ן שנרשמו ברשות המסים באותן שנים; חילקנו מדגם של יותר מ-200 אלף משקי בית לקבוצות מבחינה דמוגרפית: אלו שמתגוררים באותו אזור וכוללים אותו מספר נפשות. לאחר מכן חישבנו את מספר החדרים הממוצע בדירה שבה מתגורר כל משק בית לפי מספר הנפשות ומקום המגורים. ואז התאמנו לכל משק בית את הדירה הממוצעת לפי מספר הנפשות שלו ומיקומו. לבסוף, תמחרנו את הדירה המותאמת באמצעות נתוני עסקאות הנדל"ן מרשות המסים וחילקנו את המחיר שהתקבל בהכנסה של משק הבית. כך, מצאנו את היחס המתוקן בין מחיר הדירה להכנסת משק הבית. כלומר, את מספר חודשי העבודה שנדרש כדי לרכוש את הדירה המותאמת. מצאנו כי לפי מדד זה, קיימת מצוקה גדולה יותר בנשיגות הדיור ביחס לזו שמתקבלת במדידה המסורתית, בייחוד בקרב אוכלוסיות מוחלשות כגון שוכרי דירות, ערבים, עולים חדשים, וחסרי השכלה אקדמית. בשני המחקרים מצאנו כי הקושי לרכוש דירה מתגבר עם העלייה במחירי הדיור, וגם זאת בעיקר בקרב האוכלוסיות המוחלשות, ובייחוד בפריפריה. מדידה מדויקת יותר של נשיגות הדיור והיכולת להצביע על האוכלוסיות שסובלות ממצוקה בתחום זה עשויות לעזור לקובעי המדיניות לעצב תוכניות סיוע ברכישת דירה.