בשנים האחרונות עברו מדינות רבות תהליך של "הפרטת" החיסכון הפנסיוני, כלומר העברת מירב האחריות לחיסכון לקראת פרישה מהמדינה לידי השוק הפרטי. בעקבות תהליך זה, הקיצבה שמקבל החוסך תלויה באיכות ניהול ההשקעות בידי גופי החיסכון הפנסיוני. לפיכך, העתיד הפנסיוני של ציבור החוסכים תלוי בשאלה אם לגופים (הפרטיים) המנהלים את החיסכון יש תמריצים נאותים לניהול כספי הפנסיה. הרגולציה הפיננסית בעולם אוסרת על גופים המנהלים כספי ציבור לקבל דמי ניהול המבוססים על הצלחה (לדוגמה, אחוז מהרווחים). ההצדקה המקובלת לאיסור גורף זה היא החשש כי דמי ניהול שמבוססים על תשואה יביאו את גופי הפנסיה לנטילת סיכונים מופרזים בכספי החוסכים. ההנחה הרווחת הינה כי במקום דמי ניהול מבוססי ביצועים, התחרות בין גופי החיסכון הפנסיוני היא שתביא אותם לניהול איכותי של כספי הפנסיה: גוף שישיג תשואות טובות יזכה להצטרפות של חוסכים רבים יותר, וכך יוכל להגדיל את דמי הניהול שהוא גובה. במחקרנו אנו בוחנים שני סוגים של תמריצים לגופים המנהלים את החיסכון הפנסיוני: מבנה דמי הניהול של גופי הפנסיה, ועוצמת התחרות שהם חשופים לה – וזאת בהתבסס על נתונים משוק הפנסיה בישראל. המחקר מתבסס על שינוי רגולציה שחל בישראל בשנת 2004. עד לשנה זו חלק מהחיסכון הפנסיוני – ביטוחי מנהלים (כלומר תוכניות ביטוח חיים משולבות בחיסכון) – התבסס על דמי ניהול שכללו אחוז מהתשואה. ב-2004 החליט משרד האוצר לאסור על מבנה זה של דמי הניהול. על חברות הביטוח נאסר לצרף לקוחות חדשים למסלול זה, אך הותר להן להמשיך לגבות דמי ניהול במתכונת הישנה מלקוחות קיימים. המחקר נשען על נתונים מהשנים 2016-2005 על הרכב הנכסים, התשואות, וממוצע דמי הניהול בשלושה מסלולי חיסכון ארוך טווח: ביטוחי מנהלים ישנים (לקוחות שהצטרפו עד 2004, עם דמי ניהול מבוססי תשואה), ביטוחי מנהלים חדשים (לקוחות שהצטרפו לאחר 2004, בלי מרכיב תשואה בדמי הניהול ובלי לחץ תחרותי משמעותי) וקופות גמל והשתלמות (שבהן הלחצים התחרותיים חזקים במיוחד). מהמחקר עולה כי ביטוחי המנהלים הישנים השיגו תשואות ברוטו גבוהות יותר. הממצאים אינם חד משמעיים לגבי השאלה אם ביטוחי המנהלים האלה העמידו את כספי החוסכים בסיכונים גדולים יותר. יתר על כן, בהתבסס על מדדים מקובלים לאיכות ניהול ההשקעות, המחקר מוצא ראיות לכך שדמי ניהול מבוססי הצלחה קשורים לניהול איכותי יותר של כספי החוסכים. במקביל, לא נמצא כי תחרות עוצמתית יותר בין גופי חיסכון פנסיוני קשורה לתשואות גבוהות יותר או לאיכות ניהול גבוהה יותר. עם זאת, הממצאים מאשרים שתחרות בין גופי פנסיה מביאה להוזלת דמי הניהול. ממצאים אלה מעמידים בסימן שאלה את האיסור הנרחב על דמי ניהול מבוססי הצלחה בתחום החיסכון הפנסיוני, ומעלים את האפשרות שאולי כדאי לנסות ולשלב בין תחרות לבין דמי ניהול מבוססי הצלחה כדי לשפר את התשואה לחוסכים לפנסיה.