מחלת אלצהיימר פוגעת קשות לא רק במטופל, אלא גם במשפחתו ובסביבתו. איבוד צלם האנוש הוא אולי הפן הנורא ביותר של מחלה זו. למרות עשרות שנות מחקר, עדיין אין הבנה ברורה של המחלה ואין טיפול לה. במסגרת המחקר זיהינו מערכת מוחית שלא הייתה מוכרת עד כה – מערכת האוריינטציה. מערכת זו מאפשרת לנו לנהל את עצמנו בסביבתנו: לנווט במרחב, להיזכר באירועי עבר, לדמיין עתיד או להתנהל ב״רשת החברתית״ שלנו. מחקרנו הראה שמערכת זו היא המערכת הנפגעת במחלת אלצהיימר. יתרה מזו: מערכת אחרת, אולי מבוססת-זיכרון, פועלת ביתר (היפר-אקטיבציה) בשלבים מוקדמים של מחלת אלצהיימר, כדי לפצות על הפעילות שנפגעה. כאשר המערכת המשנית נפגעת גם היא בשל שימוש-יתר זה, מופיעים תסמיני המחלה והחולים מאובחנים. משמע, כדי לרפא את מחלת אלצהיימר יש צורך בזיהוי מוקדם של הפגיעה, בשלב שבו המערכת המשנית מתחילה לפעול ביתר – ולא כאשר היא נפגעת! כאשר הסתמכנו על מערכת האוריינטציה כדי לערוך אבחון מוקדם של חולים, השגנו דיוק גבוה ביותר (95% לעומת 70% כיום). בפרויקטי המשך במעבדה, ננסה לבדוק את המערכת במספר רב יותר של חולים בשלבים שונים, בעזרת אמצעי הדמיה שונים ובהשוואה למחלות אחרות. לשם כך ניעזר באלגוריתמים מיוחדים שאנו כותבים ובגישה ישירה לעולמם של כל מטופל ומטופלת. גישה חדשה זו למחלת אלצהיימר תוביל להבנה טובה יותר של המחלה ולהתחלת הטיפול בשלבים מוקדמים מאוד, כלומר בתחילת הפגיעה, ולא בשלב סופני, כפי שקורה היום. אנו מקווים כי גישה זו תביא להצלחה רבה יותר בטיפול במחלת אלצהיימר.