מחקרי עוסק באופן התגבשותן של דיסציפלינות ומקצועות בעולם הרומי. באמצעות מספר מקרי מבחן – רופאים משפטנים ומורים – אני בוחן כיצד הפכו דיסציפלינות מסוימות למקצועות, מה עשו חברי אותה דיסציפלינה על מנת לשמר את כוחם, ומה היו ההשלכות המעשיות – כלכליות, חברתיות, וחוקיות – של קבוצות מקצועיות אלו. כמו כן, אני בוחן מדוע החליט המחוקק הרומי להתייחס לדיסציפלינות אלו כאל מקצועות, ומה היה האינטרס הרומי בעשותו כן. היבט אחר של המחקר הוא הצבת השאלה האם הסיבות להתפתחות מקצוע מסוים היו פנימיות – כלומר התפתחות של הדיסציפלינה עצמה – או חיצוניות. התפתחות פנימית יכולה להיות כזו המציבה את הדיסציפלינה וסוכניה במעמד מיוחס בפתרון בעיות העמודות על סדר היום הכלכלי, כגון רפואה, חינוך ושלטון. התפתחות חיצונית היא זו שבגינה נוצר צורך בסוג מסוים של בעלי מקצוע בגין שינוי במציאות, שאינו קשור בהכרח להתפתחות פנים-מקצועית. דוגמא לכך היא כינונם של בתי דין של קבע, שינויים באופן הפעולה של המנגנון הקיסרי שהצריכו משפטנים, או עליית קרנם של אלו האוחזים בהכשרה מסוימת בעיני השלטון הרומי, שהולידה צורך נרחב במורים לרטוריקה.