הכפר המדברי המרוחק של דיר אל-מדינה איכלס את מיטב האומנים והאמנים במצרים שעסקו בבניית הקברים המלכותיים בעמק המלכים, האתר ששימש כמקום קבורתם של הפרעונים בשנים 1070-1500 לפנה״ס לערך (שוכנים בו, למשל, קבריהם של תותענח׳אמון ורעמסס ה-2). כמה מהמשפחות של האמנים ובעלי המלאכה הללו החזיקו בעלי חיים, טיפלו בהם וסחרו בהם על מנת לשפר את הכנסתם ואת תזונתם. מטרת מחקרי היתה לבחון כיצד בוני הקברים המלכותיים במצרים העתיקה גידלו את בעלי החיים בכפר המדברי שלהם. לשם כך אספתי טקסטים ותיאורים אמנותיים מהכפר (לצערנו, כמעט ולא נשרדו שרידים ארכיאולוגיים) והרחבתי את הידע עליהם בעזרת חומר השוואתי על אודות גידול בעלי חיים במצרים העתיקה והטרום-מודרנית, בחקלאות המסורתית במזרח הקדום ובעולם המודרני המתפתח. זאת על מנת להשוות בין הפרקטיקות השונות והתוצאות במקרים דומים. להלן תוצאות המחקר, מבחינת מספר היבטים: (*) בעלות: האליטה של הכפר החזיקה בבעלי חיים יקרים – פרות ושוורים (או פרים; בטקסטים מופיע סימן המציין פר ושור כאחד) ולעתים גם בחמורים. האמנים והפועלים הפשוטים החזיקו בשוורים (או פרים), פרות, חמורים ועזים (ייתכן שגם כבשים), חזירים וציפורים. (*) מיקום: אף שניתן היה לגדל את כל בעלי החיים האלו בכפר, האקלים הצחיח התאים לחלקם בלבד. לגידול בקר, כבשים ואווזים עדיפים אזורי מרעה ירוקים, ולברווזים יש צורך במקור מים סמוך. חקלאים ורועים מחוץ לכפר, או אולי קרובי משפחה של בוני הקברים, היו ככל הנראה מי שטיפלו והשגיחו על בעלי החיים. לעומת זאת, גידול עיזים וציפורים ממשפחת היוניים שיגשג באזור המדברי. עיזים מסתדרות היטב בתנאים של אקלים יבש, ואת הציפורים ממשפחת היוניים ניתן היה להזין בעזרת אספקת התבואה של הפועלים. חזירים היו חשובים מאוד לפינוי האשפה והניקיון, שכן הם אוכלים את כל הזבל האורגני שמותירים אחריהם בני האדם. החמורים מילאו תפקיד חשוב בהבאת האספקה אל הכפר. הם יכלו לחיות בתחומו כל עוד דאגו להם למספוא. (*) ניצול הבשר: בשר טרי ומוצרי חלב היו בגדר מותרות, ולא נכללו בתפריט היומי. בהיעדר קירור נאות, הבשר שהופק מבעלי החיים התקלקל בתוך 16-8 שעות (בשר העופות אף מהר יותר). בעלי החיים נשחטו בסמוך לבישולם ולאכילתם. עודפי הבשר שומרו באמצעות ייבוש, המלחה או עישון. שור סיפק כמות נכבדה של בשר עבור כלל תושבי הכפר במהלך חגיגה כזו או אחרת. לעומת זאת, הבשר המופק מכבשה או מחזיר הספיק להאכלת כל צוות העבודה. בשר האווז הספיק לארוחה משפחתית דשנה במהלך סופי השבוע, ואילו בשר היונה הספיק לארוחה של אדם אחד. (*) חיות מחמד אקזוטיות – ארבע משפחות בכפר גידלו קופים. סביר להניח שאלו לא נלקחו לעבודה עם הפועלים, וזאת בשל הנזק שהיו עלולים לגרום. משפחה אחת אף החזיקה בבבון – חיית מחמד שהייתה קשה לגידול, שכן בבונים עלולים להיות אגרסיביים מאוד, לנשוך בחוזקה ולגרום לרעש רב בבוקר כאשר הם צווחים לכיוון השמש העולה.