התיאוריה הדמוקרטית מדגישה את חשיבות ההענקה של זכויות משפטיות לקבוצות מיעוט במדינה. האם יש להעניק זכויות משפטיות גם לקבוצות רוב? המחקר שלי מתמודד לראשונה עם שאלה סבוכה זו. ההנחה בתיאוריה הדמוקרטית היא שקבוצת רוב אינה זכאית או זקוקה להגנה מיוחדת הואיל והיא מנצלת את מעמדה כרוב על מנת להשתמש בהליך הדמוקרטי לקידום העדפותיה וטובתה. הנחה זו מתערערת בעידן של הגירה גלובלית ואינה מובנת מאליה. המחקר מציג את השינויים האמפיריים בהנחת היסוד הזו ודן בשאלות הנורמטיביות הנובעות מכך באשר להגנה על קבוצת רוב ״נזקקת״. מקרי המבחן שבהם עסק המחקר שלי הם אירופה, ארצות הברית וישראל. ממצאי המחקר מציגים תמונה פרדוקסלית, שלפיה מדינות ליברליות, בניסיון להגן על ערכים ליברליים, מפרות את הערכים שעליהם הן מבקשות להגן. כמענה לבעיה זו, המחקר מציע מודל ביניים, שאותו אני מכנה ״חוקתיות לאומית״, שיאפשר למדינות ליברליות לקבל מהגרים מבלי שהדבר יציב אתגר משמעותי לתרבותן ולזהותן החוקתית.