שפינוזה מגדיר דבר סופי ככזה שיכול להיות מוגבל על ידי דבר סופי אחר מאותו הסוג. כך למשל, הגוף שלנו מוגבל על ידי גופים אחרים, והם הסיבה לסופיות גופנו. מעמדם של הדברים הסופיים כגון הגוף והנפש במטפיזיקה של שפינוזה מהווה אתגר מיוחד מאחר ושפינוזה טוען כי יש רק עצם אינסופי אחד, אותו הוא מכנה "אלוהים״ או ״הטבע". מטרת המחקר שלי הייתה לנסח את מעמדם של הדברים הסופיים עבור שפינוזה תוך התמקדות בתורת הגופים שלו. חקירת תורת הגופים של שפינוזה התחקתה אחר ההשפעות של דקרט והובס על תורה זו, והניבה הבנה חדשה של תנאי האפשרות של האופנים הסופיים מבחינת שפינוזה. בפרט, הבנה זו חשפה שעבור שפינוזה הגופים בהכרח מוגבלים או מוגדרים על ידי מכלול אינסוף הגופים מחד גיסא, אך גם בהכרח מגבילים או מגדירים מכלול זה מאידך גיסא. כלומר, קיום הגופים מחייב את היותם בבת אחת גם סופיים וגם אינסופיים. ומכאן טבעם הכפול כסופיים ואינסופיים. קריאה חדשה זו של טבעם של הגופים הסופיים משפיעה באופן ישיר על ההבנה של דוקטרינות מרכזיות אחרות של שפינוזה, כגון ה"קונאטוס" והישארות הנפש, ומאפשרת לפתור בעיות רבות שהועלו בעניין הדוקטרינות הללו.