אחת התעלומות המרכזיות הפתוחות בחקר המוח היא המקור של הרעש העצבי. רעש עצבי הוא הפעילות החשמלית האקראית במוח שאינה נגרמת כתוצאה מגירוי חיצוני. כך למשל, הצגה חוזרת של בדיוק אותו גירוי חושי תעורר תגובות שונות במערכת העצבים. תפיסה רווחת בתחום הינה כי הרעש העצבי נוצר כתוצאה מאיזון כללי במוח בין קלטים מעוררים וקלטים מעכבים של תאי עצב. למה הכוונה בקלטים מעוררים ומעכבים? ידוע כי תאי עצב גורמים זה לזה לירות אותות חשמליים באמצעות העברה הדדית של מולקולת הידועות כמוליכים עצביים. המוליכים העצביים מגבירים או מורידים את המתח החשמלי בקרום התא הקולט אותם; אם הם מגבירים את המתח החשמלי, השינוי המצטבר במתח יכול להוביל לחציית סף שאחריו התא הקולט ״יורה״ אות חשמלי. מוליכים עצביים כאלה הם קלטים מעוררים. מוליכים עצביים אחרים יכולים להוריד את המתח החשמלי ובתוך כך את הסיכוי לירי של אות חשמלי, וככאלה הם נחשבים למעכבים. על מנת להשיג איזון בין קלטים מעכבים ומעוררים במוח, באופן שייצר רעש עצבי, קיים צורך במנגנון שיאפשר איזון מדויק ביניהם. כיצד, אם כן, מושג אותו כיוונון מדויק? לפי המחקר שלנו, האיזון הזה קשור לכלל הב. לפני למעלה מחמישים שנה ניסח הפסיכולוג דונלד הב (Hebb) את אחד מעקרונות המפתח בחקר המוח, לפיו "תאי עצב היורים יחד יחוברו יחד". הכוונה היא שהפעלה חוזרת ונשנית של קבוצה מסוימת של תאי עצב תוביל בסופו של דבר ליצירת דפוס פעילות יציב של תאי עצב אלה, כלומר הסיכוי שתאי העצב האלה יופעלו יחד בעתיד גדל. עקרון זה, המכונה כלל הב, מתאר למעשה את הבסיס להבנתנו את תהליך הלמידה במוח. בשלהי המאה העשרים שוכלל העיקרון הזה בהתאם לממצאים החדשים בחקר המוח. לפי העיקרון המעודכן של הב, הקשר בין שני תאי עצב יתחזק אם התא שיורה אות חשמלי עושה זאת זמן קצר לאחר שגורה על ידי התא השני וקלט את המוליכים העצביים ממנו. מנגד, אם תא העצב הזה ירה אות חשמלי זמן קצר לפני שהוא קלט מוליכים עצביים מהתא השני, הרי שהקשר בין שני התאים נחלש. לפי המחקר שלנו, הכיוונון הדרוש להשגת האיזון הכללי במוח בין הקלטים המעוררים והמעכבים יכול להיות מושג באמצעות תהליך למידה של הקלטים לפי העקרונות של דונלד הב. אנו מעריכים שתהליך זה משמעותי לקבלת האיזון הדרוש לפעילותה התקינה של מערכת העצבים המרכזית.