ניתוחים להסרת גידולים סרטניים הם הכרחיים ומצילי חיים. ואולם, הפרוצדורה עצמה ותהליכים המתרחשים סביב תקופת הניתוח עלולים להגדיל את הסיכוי להתפתחות גרורות סרטניות – מוקדי סרטן באיברים מרוחקים מהניתוח ומהגידול הראשוני שהוסר. במחקר בבעלי חיים הצלחנו למנוע את התוצאות הבלתי רצויות האלה של הניתוח בעזרת שתי תרופות בטוחות וזולות: דרלין ואתופן, אשר מונעות תגובות לחץ ודלקת. כעת ערכנו מחקר בבני אדם (מחקר קליני), שבו נבדקו שתי התרופות האלו בחולי סרטן המעי ובחולות סרטן השד. המחקרים היו מחקרים מבוקרים, שכללו גם מתן תרופת-דמה (פלסבו) לקבוצת ביקורת במחקר. המחקר התמקד רק במדדים מיידיים של יעילות הטיפול לפני הניתוח, במהלכו ולאחריו. מדדים אלו כללו את התכונות המולקולריות של הגידולים שהוסרו, את מבנה הרקמות (ההיסטולוגיה) של הגידול, ומגוון מדדים בבדיקות דם שנלקחו סביב תקופת הניתוח. התוצאות הראו ירידה בפוטנציאל יצירת הגרורות של הרקמה הסרטנית ושיפור במגוון מדדים נוספים אשר מנבאים את הסיכויים להישנות הסרטן. בשל מספר הנבדקים המועט במחקר, לא נבחנו המדדים החשובים וארוכי הטווח של התפתחות גרורות או תמותה, שבדיקתם דורשת המתנה של 10-5 שנים וגיוס נרחב יותר של חולי סרטן. התוצאות הן, אפוא, מעודדות ביותר. לא נצפו כל תופעות לוואי של השימוש בתרופות בתקופת הניתוח, ובדיקות של דם החולים ושל רקמת הגידול שהוסרה מראים על שיפור במדדים המנבאים מניעת גרורות והחלמה.