אסטרונומים יודעים כיום כי גם בגלקסיות מרוחקות נושבות רוחות אדירות ממדים במהירויות עצומות. אלה כמובן לא בדיוק הרוחות המוכרות לנו מכדור הארץ: הן מורכבות מפלסמה מיוננת, כלומר גז שהאטומים בו הופשטו מחלק מהאלקטרונים שלהם. הרוחות האלה, על אף ממדיהן העצומים בלתי נראות. כדי לזהות אותן, אנו נוקטים בשיטה עקיפה. אנחנו מחפשים את הרוחות במקומות מסוימים מאוד: גלקסיות שבמרכזן חורים שחורים ענקיים – גופים שמימיים שהמסה שלהם כה גדולה וכה מרוכזת שאפילו קרינת אור אינה מצליחה לברוח מאחיזת כוח הכבידה שלהם. נוכחותם של החורים השחורים מייצרת כמויות קרינה אדירות מסביבם; כאשר גז נופל לתוך החור השחור, הוא פולט קרינת ה-X (רנטגן). הקרינה הנמדדת מלמדת אותנו על תהליכי ספיחת הגז לחור השחור. כשאנו מודדים את הקרינה הזו אך רואים שחלק ממנה נבלע בדרכה אלינו, אנו למדים על משהו שחוסם אותה: הרוחות הגלקטיות, כמובן. אנחנו גם יכולים לגלות באיזו מהירות נעות הרוחות. דמיינו אמבולנס שעובר על יד חלון ביתכם; כאשר האמבולנס מתרחק, הצליל שלו נהיה יותר ויותר נמוך. רק משמיעת האפקט הזה, הידוע כאפקט דופלר, אתם יכולים לנחש שהאמבולנס מתרחק מכם. אפקט דופלר גורם לכך שגלי הקול של האמבולנס המתרחק מתארכים, ולכן נשמעים כבעלי צליל נמוך יותר, ולהפך – כשהאמבולנס מתקרב אל ביתכם גלי הקול מתקצרים וצלילי הסירנה נשמעים גבוהים יותר. אותה תופעה מתרחשת עם תדר האור הנפלט מגופים שמימיים: לפי השינויים שאנו מודדים באורכי הגל של הקרינה, אנו יכולים למדוד את מהירות הרוחות הגלקטיות לכיווננו או מאיתנו. במחקר שלנו אנו מנסים להבין ולמדוד היכן נמצאות הרוחות הגלקטיות הללו לאורך קו הראייה שלנו וביחס למרכז הגלקסיה, כיצד הן מואצות, והאם הן יכולות להשפיע על הגלקסיה כולה. באמצעות מגוון טלסקופים המודדים ספקטרום רחב של קרינה באורכי גל שונים, החל מקרני X ועד קרינה אולטרה סגולה וקרני אור נראה, אנו מנסים לקבל תמונה שלמה של מערכת הרוחות. במקרה אחד גילינו מערכת רוחות מסיבית שנעה במהירות גבוהה ובולעת חלק גדול מקרינת ה-X והאולטרה סגול המגיעה ממרכז הגלקסיה. במקרה אחר גילינו רוח במהירויות שמגיעות לחלק לא זניח ממהירות האור, וייתכן שהאנרגיה הנישאת ברוח אף עוברת את זו של הקרינה האדירה ממרכז הגלקסיה.