במחקר שלי בחנתי את האופן שבו הפילוסוף לייבניץ תפס את עולם החי ובאופן ספציפי יותר את הקשר בין מושג האינסוף למושג החיים. לייבניץ משתמש במושג האינסוף כאחת מהתכונות שמגדירות יצורים חיים. אך זה מעורר את התהייה מדוע משמש האינסוף לצורך זה. לפחות אחד המעברים מהמדע הישן לחדש בעת החדשה המוקדמת תואר כמעבר מעולם סגור לאינסופי. בעוד שתיאור זה מובן בדרך כלל בהקשר קוסמולוגי, רק מעט תשומת לב הוקדשה לכך ששינוי מקביל חל גם במדעי החיים תודות להמצאת המיקרוסקופ שחשף עולם שלם של יצורים זעירים בתוך יצורים חיים. ניתן אף לומר שהמצאת המיקרוסקופ קידמה תפיסה של עולם שהולך וקטן לאינסוף כפי שהטלסקופ קידם תפיסה של מרחב המתרחב לאינסוף. בנוסף לשיקולים אמפיריים, הקשורים לתצפיות במיקרוסוקופ, הקשר בין אינסוף למושג החיים שואב גם ממקורות מתמטיים, תיאולוגיים ומטאפיזיים. מחקר זה פיתח בעיקר את ההקשר המטאפיזי של הקשר בין האינסוף למושג החיים, וטוען ש״מקור החיים״ הוא מושג מטאפיזי מקביל למושג של כוח פרימיטיבי אצל לייבניץ, שאינו יכול להיתפס במונחים מכניסטיים גרידא. עמדה זו מאירה באור חדש את מטרתו של לייבניץ להעשיר את תפיסת העולם הקרטזיאנית שמדמה את עולם הטבע למכניזם גרידא.