מטרת מחקר זה הייתה להבין מהי התוכנית הגנטית השולטת בהתפתחותם של חיישני מצב – איברי חישה המאפשרים לנו לחוש את תנועת גופנו במרחב. העבודה נעשתה תוך שימוש במערכת מודל של זבובי פירות, שחיישני המצב שלהם דומים בעקרון הפעולה שלהם, אם כי לא במבנה שלהם, לחיישני המצב של בעלי חוליות. כדי שנוכל לחקור את התפתחותם של איברי חישה אלה, יצרנו בשלב הראשון, תוך שימוש בכלים של הנדסה גנטית, גזעי זבובים שחיישני המצב שלהם מסומנים בחלבון פלואורסצנטי (כלומר, חלבון שפולט אור כאשר מאירים עליו באורך גל מסוים). שימוש בגזעים אלה אִפשר לנו לראות תחת המיקרוסקופ את חיישני המצב של הזבוב בשלמותם, בחיה השלמה, מבלי צורך לצבוע אותם קודם לכן. בשלב השני ניצלנו את הכלים הללו כדי לבצע סריקה גנטית רחבת היקף בחיפוש אחר גנים חדשים הנחוצים להתפתחות תקינה של האברונים. גן שזוהה כי פגיעה בפעילותו מביאה לפגיעה בהתפתחות האברון נשמר להמשך המחקר. סריקה זו הובילה לזיהוי כ-30 גנים הנחוצים להתפתחות תקינה של חיישני מצב בזבוב, ואנו מתמקדים כעת בגנים הללו כשער למחקר מעמיק יותר שמטרתו להבין "איך בונים חיישני מצב", כלומר מהי התוכנית הגנטית המכתיבה בנייה של אברון חישה מתפקד. חלק נוסף של מחקרנו התמקד בשאלה, כיצד מושג תיאום בין מספרי התאים מסוגים שונים שמהם בנוי האברון. מצאנו שסוג מסוים של תאים, שתפקידו לעגן את האברון לשלד החיצוני של הזבוב, נוצר בתחילה בעודף, אך עם תחילת ההתמיינות התאים העודפים מתים בתהליך של מוות תאי מתוכנן. מצאנו גם שסילוק התאים העודפים הוא קריטי להתפתחותו של אברון חישה פעיל. מניעת מותם וסילוקם של חלק מהתאים הללו (בשיטות גנטיות) גרמה אומנם להישרדותם של תאים רבים יותר, אך תאים אלה לא גדלו לגודלם המלא ולא הצליחו לעגן את האברון כראוי לשלד החיצוני של החיה. דבר זה הוביל לכך שהאברונים התנתקו מנקודות העיגון ולא היו פעילים. מחקרנו זיהה אפוא גנים ותהליכי התפתחות המעורבים בהיווצרות חיישני המצב בזבובי פירות. ממצאים אלה עשויים לשפוך אור על תהליכי היווצרותם של חיישני המצב בבעלי חוליות, ובהם האדם, שעקרון הפעולה שלהם דומה.